החל מהאזעקה הראשונה בשעה 6:30 בבוקר ולאורך כל המסע שלי לקיבוץ נחל עוז שאלתי את עצמי את השאלה שאותה זעקו תושבי שדרות וכפר עזה, בארי ואופקים, ואת אותה שאלה ששאל כל אזרח במדינת ישראל: איפה הצבא?
לצה"ל פקודות ברורות שעוסקות במעבר משגרה לחירום, החל מרמת הפלוגה ועד לרמת המטה הכללי. השליטה המרכזית מתבצעת מאגף המבצעים בבור בקריה בתל-אביב. הכשל התחיל בהערכות המצב הצבאיות שבוצעו מתוך בונקרים בפיקוד הדרום ובמטכ"ל במקום להתבצע בשטח הלחימה. תמונת המצב שהצטיירה מהבונקר הייתה שגויה - במקום להבין שחמאס מימש את תוכניתו לכיבוש היישובים בעוטף עזה, בפיקוד הדרום ובמטכ"ל חשבו שמדובר באירוע טרור.
פקודות הצבא לא התקיימו: לא פקודת “כוננות עם שחר” שמשמעותה שבשעות הקריטיות, במעבר בין הלילה ליום, כל הכוחות ערים ובכוננות; לא פקודת ה"שליש", פקודה להעתקת כוחות מהירה בין פיקוד המרכז לפיקוד הדרום, שבמסגרתה כל פלוגה משאירה שליש מהכוח במשימות הביטחון השוטף ושני-שלישים מוקפצים בהובלות לדרום; לא פקודת הובלות מהירות והסעות לחיילים ואנשי מילואים מכל הארץ - בפועל הורים הסיעו את ילדיהם למחנות צה"ל; גם לא ניתנה פקודה מטכ”לית ופיקודית שמגדירה סדרי עדיפות לכוחות ונקודות פיקוד ושליטה לכיוון הכוחות ליישובים לפי סדר עדיפות, וכן לא ניתנה פקודת תיאום עם חיל האוויר הכוללת כוננות מסוקי תקיפה בדרום, ומטרות שיבוש למטוסי חיל האוויר בעת ההתקפה של חמאס.
מפקדת אוגדת עזה, שנבנתה קרוב מדי לגדר, נכבשה ולא תיפקדה - וגם לא הוכנה מפקדה חלופית, שיודעת לבצע הערכת מצב, לקלוט כוחות ולהפנות אותם ליישובים שהותקפו. בפועל, האוגדה נלחמה על חייה ולא השפיעה על הקרב. בשטח פעלו בעיקר יחידות מיוחדות בתצורה של צוותים קטנים ונועזים, חלקם מאולתרים, ולא בריכוז מאמץ יחידתי. לא היה תיאום קרקע-אוויר, ביישובים היה אלתור של מפקדים ולא שרשרת פיקוד. צה"ל לא הצליח לרכז מאמץ ולהביא גדודים לשטח, ומחבלי חמאס היו ביתרון מספרי ויתרון בציוד הלחימה. היו הרבה סיפורי גבורה אישיים - אבל לא היה צבא. המערכת הצה"לית קרסה, והיישובים הופקרו.
אך לצד השאלה "איפה היה צה"ל ב-7 באוקטובר?", נשאלת שאלה נוספת: "איפה היה ראש הממשלה נתניהו ב-7 באוקטובר?". תפקיד ראש הממשלה בישראל נמדד בראש ובראשונה דרך הזווית הביטחונית. במצבי חירום, כמו 7 באוקטובר, הציבור הישראלי מצפה ממנו להוביל את התגובה הביטחונית, בתיאום עם שר הביטחון שלו ועם מפקדיו הבכירים של הצבא. ישראלים בוחרים ראש ממשלה מתוך אמונה שהאיש הנבחר הוא זה שיספק ביטחון והגנה להם ולילדים שלהם.
מן המידע שהתפרסם עד כה, קשה להבין היכן היה ראש הממשלה נתניהו בשעות הקשות של טבח 7 באוקטובר. בשעה שתושבי אופקים, נחל עוז, שדרות ושאר תושבי היישובים הנצורים שיוועו לעזרה, נתניהו פירסם, קצת אחרי השעה 11:00, סרטון חסר תועלת שבו הוא נראה מאופר היטב ומפזר סיסמאות ריקות מתוכן. אני מנסה לדמיין את אריק שרון במצב דומה, ועל דבר אחד אני בטוח: הוא לא היה מתאפר ונעמד לצלם סרטון בשעה שחמאס טובח באזרחינו.
נתניהו לא הנהיג ולא השפיע על המערכה, למרות שקיבל שיחה מקיבוץ בארי וידע על הטבח.
אלוף (במיל') נעם תיבון שימש כמפקד הגיס הצפוני של צה"ל