פעם, כשרצית לנפנף מישהו, היית אומר לו "נדבר אחרי החגים". היום פשוט אפשר לענות: כשהפועל ת"א תכבוש שער. המצב הכי גרוע אחרי הכישלון והדיכאון הוא ההומור, וכשאתה מתחיל להשתמש בו כדי להקל על כאבי הכדורגל, תדע שאתה כאוהד בבעיה. האדומים סופרים 7 בום, אבל הפועל פ"ת, היריבה הבאה, לוטשת עיניים לעבר המספר 8. המספר שהיה על הגב של יוסי אבוקסיס.
אני מסתכל על הפרצוף שלו ורואה הכל. שבוע אחרי שבוע הכל מתרסק על הדשא, בעוד אוהדי בית"ר ירושלים כבר נושמים את האוויר המתוק של ההינצלות מהירידה לליגה הלאומית ומשתעשעים בתיאוריית הקארמה.
אני מכיר את יוסי טוב, הוא לא מהאנשים שנשברים. הוא לא יוותר לשחקנים – ובעיקר לא ייתן להפועל לרדת ליגה. הוא יילחם בשיניים, אבל עכשיו לא הוא זה שצריך לרדת לגליץ' ולמסור כדור מדויק לחלוץ, והוא גם לא יהיה זה שיבקיע. וכל זה קורה בדיוק כשבמכבי ת"א כבר מתכננים את חגיגות האליפות עם תלבושת רטרו.
הפועל ת"א המציאה קונספט חדש: חלוצי רטרו. הכוונה היא לצמד חלוצי העל שבתאי לוי וגילי לנדאו, שזכורים כמי שהחמיצו שערים בטוחים ברוב שנות ה-80. אני מקווה שאוז'בולט וצ'יבוטה, או רחמנא ליצלן עומרי אלטמן, יאמצו לפחות גול אחד של לנדאו, ביד או באופסייד, העיקר שייכנס כבר הכדור!
ולסיום, קצת תרבות אדומה. השבוע ציינו את מורשתו וכתביו של המשורר הגדול עלי מוהר ז"ל. אז לזכרו חיברתי שיר קצר:
אני מאמין באלוהים. אני מאמין גם שהעולם נוצר ממפץ גדול. אני מאמין באמונות טפלות, בחתול שחור, נעליים על שולחן.
אני מאמין שישו הלך על המים, אני מאמין שהייתה קפטריה בטבריה, מאמין שפול מקרטני באמת מת. מאמין בביאת המשיח, מאמין בחזון העצמות היבשות. אני מאמין שיש חייזרים בשמיים ושבסוף יהיה פה שלום. אני מאמין שהאהבה תנצח. אני מאמין בהכל. אבל לא מאמין שהפועל ת"א תיתן גול.
בקיצור, נפרק אותם 0:0 כל הדרך ללאומית.
