לאחר שהשופט מסר אתמול את הכרעתו, צעקה האחות ימי לעבר היוצאים מהאולם: "יש להם עכשיו אישור לכל השוטרים להרוג ילדים". בהמשך הוסיפה כי "השופט קיבל את כל הגרסה של הקצין ואח שלי נמצא בבית קברות. כל המשפחה שלנו נפגעה מהירייה הזאת. אנחנו מרגישים שכל יום רוצחים את סלומון מחדש".
אמו, וובג'יג', אמרה: "אנחנו חיים בכאב. ידענו שהוא לא ירשיע אותו. עזבנו את בית המשפט כי אי-אפשר היה לסבול את המילים של השופט". האב, וורקה, הוסיף כי "גם אם אנחנו נערער ונחשוב על ערעור, אנחנו לא חושבים שיהיה פה צדק, מכיוון שאנחנו לא הראשונים. לפני סלומון נרצחו 13 נערים על ידי משטרת ישראל. לאף אחד מהם לא היה צדק ואף אחד גם לא נאסר בעקבות הריגתם. אנחנו מעבירים את הצדק, את המשפט, לאלוקים".
יפה טבג'ה, יזמית, אקטיביסטית ופעילה לשוויון זכויות, אמרה אתמול ל"ידיעות אחרונות" כי "מדובר בהחלטה מקוממת ומכעיסה. אבל עוד לפני ההחלטה, מקוממת לא פחות ההתנהלות ההזויה שהייתה מתחילת הפרשה, שכבר העידה על סופה.
"כידוע הקצין היורה זכה לצו איסור פרסום לאורך כל שנות המשפט, חמש שנים. מנגד, הקורבן נתלה בכיכר העיר למשפט שדה שהיה כל כך חזק: פסטיבל תקשורתי וציבורי שלם שנועד לעשות דה-לגיטימיציה ולהדביק בו תדמית של עבריין, תוקף, למרות שמדובר בשקרים. אף אחד עד היום לא התנצל על הפרסומים השקריים. אמנם חזרו מהם באיזשהו שלב, אבל הצליחו להדביק לקורבן האמיתי בסיפור את תווית הפושע, העבריין והמסוכן".
לדבריה, "השופט טען בפסק הדין להגנתו ש'הצדק לא רק בצד אחד, לפעמים יש זיכוי ולפעמים אישום'. ההקדמה המיותרת הייתה מתקבלת אם השופט לא היה מחליט לדלג על החוק היבש של הוראות הפתיחה באש שהקצין היורה עבר עליהן. אנשים שנחשפו להכרעת בית המשפט חושבים שזו צרה רק של אתיופים, אבל השנה האחרונה צריכה להעביר להם את המסר שהשוטרים שקבוצות השוליים נתקלות בהם הם אותם שוטרים שכולם יפגשו בסוף, ושצדק הוא לא דרישה מגזרית".
"השופט טעה ואנחנו מתכוונים לעשות הכל כדי להוכיח זאת", הוסיפה, "נעמוד מאחורי המשפחה בכל החלטה שהם יקבלו, גם בערעור וגם באיילון. לצערי התקשורת מעלה בתפקידה, מתחילת הפרשה, והמערכת המשפטית שתפקידה לחשוף עוולות ולהגן על המוחלשים חטאה לתפקידה. התחושה של ציבור גדול בקהילה האתיופית היא שהם מנהלים מלחמה כפולה, אחת כאזרחים שמגינים על ארצם והשנייה נגד המדינה שמסרבת להתחייס אליהם בשוויון אמיתי".
