בעיני עצמה, היא לייט בלומרית בענק, אבל יש אלוהים בשמיים ולכן היא שומרת שבת. מאותה הסיבה היא גם כמעט התארסה עם בחור נהדר ומסודר ששומר נגיעה. איזה מזל שדקה לפני הייאוש בורא עולם שלח לה שתיים במבצע: גם אהבה וגם פינה קבועה אצל שי שטרן שמשודרת בכל שישי בערב. בעונתה השנייה, כשהתוכנית הועברה מחמישי לשישי, היא התנתה את המשך עבודתה בכתובית המציינת שהפינה צולמה לפני כניסת השבת.
את כל זה, והרבה יותר, מספרת לי יונה קפח (35) תוך כדי הנקת בתה, אוֹרי, בת חמשת החודשים, ש"יצאה בול אבא שלה, אבל ברור שהיא הכי יפה בעולם". בסרטוני הרשת שלה קפח היא הכי עממיקו והכי נטורל. לא אחת אחותה כועסת עליה "למה העלית סטורי כמו נהג משאית? לא יכולת לסדר את השיער? למה הצטלמת עם פה מלא?" וזה לא מזיז לה את קצה השומה. "זה מה שיש", היא פוסקת, "והאותנטיות מנצחת. עובדה. אני מצלמת בטייק אחד ומעלה".
שער זמנים מודרניים - יונה קפח
(צילום, ראיון ועריכה: מיכל שוורץ)
הדבר האחרון שמטריד אותה לפני הופעה הוא מה תלבש. "סטנד-אפ זה ג'ינס וטי-שירט, אני לא דופקת פן, מקסימום חופפת. אנשים באים במטרה לקבל אותי כמו שאני. רק בטלוויזיה מכריחים אותי להתאפר. אומרים לי 'לא ייתכן שכולם יישבו באולפן מאופרים ורק את תהיי בלי'. זה ניסוח יותר אלגנטי ל'בלי איפור הפרצוף שלך לא עובר מסך'. שגרת הטיפוח שלי כוללת רק פינצטה ושעווה לשפם".
איך כל זה התחיל?
"באיחור רב", היא עונה ומציקה לתינוקת היונקת בנשיקות ונשנושים. "חיפשתי וחיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי את עצמי. בגיל 27 עוד הייתי תקועה. עבדתי במחלבה במושב נחלים, עשיתי שם הכל חוץ מלחלוב, והרגשתי שאין לי משמעות בחיים. כל החברות שלמדו איתי באולפנת ישורון בפתח-תקווה כבר נשואות עם ילדים, וכולן תותחיות גם מבחינה מקצועית, ומה איתי? כבר בתיכון הבנתי שתואר קונבנציונלי זה לא בשבילי. אני לא נהנית ממשטר של לימודים ועבודות ומבחנים, וגם לא רציתי להמשיך במסלול שעשיתי בשירות הלאומי, בבית אבות סיעודי בקיבוץ טירת צבי. זה היה סוג של תחנה אחרונה. הייתה שם אישה נחמדה שכל בוקר שאלה אותי 'יונה, נכון שאת מאמריקה?' וכשעניתי 'לא, אני מתימן', היא אמרה 'לא נורא, כולנו יהודים'. קיבלתי שם הרבה פרופורציות לחיים, אבל מה הלאה?
"החלפתי עבודות בשרשרת, אני מהר מאוד משתעממת, רק במחלבה החזקתי שבע שנים, כמו יעקב שעבד בשביל רחל ונדפק עם לאה. כדי לשעשע את עצמי התחלתי עם השטויות בפייסבוק. שלוש פעמים בשבוע העליתי סרטונים ובמקביל מילצרתי בפיצרייה בפתח-תקווה כי חסכתי כסף לטיול בפיליפינים".
"יאללה, תלדי כבר"
באחד הערבים אחד הלקוחות זיהה אותה וקרא "אני רואה אותך, את מצחיקה לאללה" וקפח זרקה אליו באדישות: "יופי, מה לשים לך בפיצה?" בסוף המשמרת נענתה להצעת החברות של הבחור מהפיצרייה, שלפני שנתיים הפך לבעלה ולדבריה, "היה שווה לחכות לו 33 שנה". ניסו בן עזרא (40, מהנדס חשמל בהשכלתו ש"עובד בשינוע כלי רכב מפני שהוא לא מסוגל להיות כלוא במשרד") היה אז אלמוני למהדרין. מאז שנכנס לחייה גם הוא הפך לממתק לאומי.
שי שטרן, האדם היחיד בתבל שמעז להדגיש את ההברה הראשונה בשמה ("מגיל אפס הרגלתי את כולם לקרוא לי כמו שצריך, רק לו אני מרשה"), שוחה בעלילות ניסו, שבעודה צורחת מכאבי הצירים ("שלוש פעמים עשו לי אפידורל והוא לא תפס") מצא לנכון ללחוש באוזנה: "יאללה, תלדי כבר, ותיק-תק נתקתק עוד אחד".
ארבעה חודשים לאחר מכן היא המריאה לפיליפינים עם רעות, אחותה הגדולה, "וגם משם העליתי את השטויות שלי. ניסו, כעוקב שלי, הגיב ב'איזה קטע, גם אני כאן, חייבים להיפגש'. אחותי הזהירה אותי ,'זה הטיול שלנו, אם תצרפי לי מישהו אני אגמור אותך', אבל מה, להתעלם מניסו? לא נעים. כתבתי לו שאנחנו בפורט ברטון, אי בתולי שכדי להגיע אליו צריך שאטל ומעבורת ורחפן, ובחצי ממנו אין קליטה וגם לא חשמל. חור עולם. אחרי דקה ניסו כתב 'איזה קטע, גם אני, חייבים להיפגש'. ומולי עומדת אחותי, עם סכין ביד. קבענו בפיצרייה, התחלנו לדבר ומאז אנחנו לא מפסיקים".
ואחותך לא גמרה אותך?
"לא, היא דווקא הייתה מבסוטה. ניסו ואני רצנו אחרי כל מה שהוא אקסטרים והיא העדיפה בטן-גב. במשך שבועיים טיילנו שלושתנו, ניסו שינה את המסלול שלו כדי להיות איתנו, וחזרנו ארצה כידידים לכל דבר. משם, ועד גיל 33, היינו און אנד אוף, אבל תמיד כשלישייה. טיילנו ביחד, עשינו סדרת רשת 'יונה וניסו עושים את ישראל' ובסוף כל יום חשבתי: איזה חבל שהקשר הזה רק אפלטוני. למה? בגלל שניסו לא חשב בכיוון שלי, הוא ידע שאני מחפשת מישהו דתי".
דייט בימי קורונה
אחרי סגר הקורונה הראשון ניסו הרגיש שהוא נחנק ונמלט למקסיקו, משם שלח לה מארז עוגות יוקרתי ומפואר ליום הולדתה. "מרוב אי-נעימות סיפרתי לו שבדיוק חזרתי מדייט. הוא שאל 'דייט ראשון?' ועניתי שאני יוצאת עם מישהו כבר ארבעה חודשים. הרגשתי שאני חייבת לעדכן אותו כדי שלא יבנה עליי בשובו. ניסו התחיל לגמגם ואיחל לי בהצלחה. הסקתי מזה שהוא ויתר עליי והמשכתי לצאת עם הבחור הדתי שהיה התגלמות הצ'ק-ליסט. אמרתי לעצמי 'עד עכשיו יצאת עם שבורים, תני צ'אנס לבחור מושלם, גם ככה נשארו לך לא יותר משתי ביציות בשחלה', אבל עם הזמן הבנתי שאיתו אני לא באורות וגם לא אהיה. נפרדתי ממנו וצילצלתי לניסו, 'אם אתה רציני אז יש לך סיבה לחזור לארץ'. בתגובה הוא אמר 'אני מחפש טיסה'. כשסוף-סוף נחת הוא נכנס לשבוע של בידוד קורונה, שאחריו קבענו דייט ומאז לא נפרדנו".
איך זה קרה?
"בזכות הידידות. הכרתי את ניסו על בוריו והוא הכיר אותי ברמה של תחתון שנדבק לטוסיק בבריכה. בדרך לשדה התעופה דמיינתי איך אנחנו מתחבקים, אבל ניסו יצא עם שתי מסכות על האף, הוא ידע שאני פוחדת להידבק בקורונה, ואפילו לא נגע לי ביד. לרגע אמרתי לעצמי 'איזו טעות עשיתי, בשביל מה החזרתי את הבחור לארץ?' אורי נולדה כמה ימים לפני יום הנישואים השני שלנו".
ושמירת שבת?
"ניסו שיתף פעולה עם תהליך ההדתה שהרצתי עליו".
כל זה קרה במקביל לפריצה המקצועית שלה. "בתקופה שעבדתי במחלבה וחיפשתי את עצמי, אמא שלי – בניגוד לרוב האמהות – אמרה לי 'המקום שלך על הבמה'. התחלתי להתעניין בבתי ספר למשחק והופתעתי לגלות שרובם מקבלים תלמידים רק עד גיל 25. אפילו את זה פיספסתי. נרשמתי לבית הספר של ענת ברזילי לא מפני שבאמת רציתי להיות שחקנית, פשוט רציתי משהו שיעשיר אותי. מה, אני אסיים את החיים שלי כמוכרת קממבר? בשנה השנייה הייתה תחרות מלגות, כל תלמיד התבקש להכין שלוש דקות סטנד-אפ, אז ישבתי וכתבתי קטע על הניקיונות של אמא שלי. בדקתי אותו על החברות שלי, שישבו על שפת המדרכה, עם מטרייה כתחליף למיקרופון. כשעליתי לבמה לא האמנתי שכולם צוחקים. קיבלתי מלגה, נגמרה השנה ומה עכשיו? חברה שלמדה איתי יעצה לי להירשם לבמות פתוחות, שלושה חודשים חיכיתי עד שהסכימו להעלות אותי לאיזושהי במה, אחר כך הצטרפתי לליין 'נשי ותיהני' ושם קלט אותי שי שטרן, שבדיוק חיפש מישהי שתפנצ'ץ' לו בסוף התוכנית".
בשלב הבא קלטה אותה יפית בורל, מפיקת סטנד-אפ ש"חיפשה מישהי חדשה, להתחיל איתה מאפס. היא הראתה לעדי אשכנזי סרטונים שלי, והיא התלהבה ורצתה להעניק מהידע שלה למישהי מתחילה כמוני. עדי אשכנזי היא האורים ותומים שלי, לא האמנתי שאני מוזמנת לבית שלה. ייסדנו את 'מועדון ארוחת הבוקר' שמתכנס אצלה פעם בשבוע. עדי חתכה ירקות, יפית הביאה לחמים ואני הגעתי עם גבינות מהמחלבה. עדי ידעה לשאול אותי שאלות על החיים שהובילו לסיפורים מצחיקים, וכשחזרתי הביתה ישבתי וצפיתי ובניתי את הטקסט בסדר הנכון, עם פאנץ'. ועדי דייקה ודייקה אותי. אחרי שנה של עבודה, כשהמופע היה מוכן, עדי ביקשה ממני לפתוח את המופע הגדול שהיה לה בראשון-לציון, 800 איש באולם כשאני, בפעם הראשונה בחיי, עולה לבמה. איך עדי אומרת? 'יונינה, בהצלחה'.
"הקורונה הייתה אז בעיצומה, התחילו ביטולים, היציע כבר היה ריק, אבל הופעתי והיה מהמם. למחרת היו לי כרטיסים לשחר חסון וההופעה בוטלה כי הוכרז על סגר והייתה אווירה של אפוקליפסה. אחרי 7 באוקטובר זה נראה לי משחק ילדים. הייתי לוקחת אלף קורונות במקום מה שהיה".
מדינה מוכת טראומה
בקורונה, לדבריה, היא פרחה ברשתות. "עוד לא הייתי בזוגיות, אז ישבתי לי בבית, יצרתי תוכן בערמות ולא העליתי בדעתי עד כמה זו השקעה טובה. הסרטונים הביאו לי מלא חשיפה ובניתי קשר יומיומי עם העוקבים. בקורונה צחקתי, מצאתי הקצנות שאפשר להגחיך אותן, אבל אחרי 7 באוקטובר נעלמתי מהרשתות, חודשיים לא העליתי תוכן ואמרתי ליפית, המנהלת שלי, שהמקצוע שלנו נכחד, שאנשים בחיים לא יבואו לצחוק. מלחמה וחטופים ויתומים, הפכנו למדינה מוכת טראומה. עכשיו אני חוזרת לפתוח קופות (מחר, 11 באפריל, היכל התרבות נתניה) ולא שוכחת את המפונה מהעוטף שאמר לי 'הורדת ממני את חליפת הלחץ של החיים'. זו זכות גדולה להצחיק. צחוק זה חוסן".
גם קפח עצמה למדה מהו חוסן. "בהתחלה התמוטטתי לפני כל הופעה, קיוויתי שיקרה משהו שיגרום לביטולה – לא באשמתי, כמובן, אני אחזור למחלבה. היום זאת התרגשות טובה". וברור שהיא תספר על האזעקה שהידהדה באוזניה במהלך הניתוח הקיסרי שבו הגיעה לעולם בתה הבכורה. "ניסו קצת נסחף ברוח הקרב", היא שולפת דוגמית מתהליך בדיקת החומרים, "הוא רצה לקרוא לה צהלי כדי להביע תודה לצה"ל. אמרתי לו 'צהלי? מה, היא סוס? אתון?' ניסו לא הבין מיד את הקונספט של האישה סוחבת – האישה בוחרת. שבועיים התבחבשנו עם השם שלה. שבועיים! קראנו לה אורי מפני שהיא הביאה אור גדול בתקופה הכי חשוכה".
חתמת קבע בכאן 11?
"נראה לי, הוא בפריחה מטורפת. השתתפתי גם ב'מה שתגידו', עכשיו אני מצטלמת ל'מועדון הסטנד-אפ', והערוצים האחרים מרגישים לי כמו ריאליטי, שפחות מדבר אליי. תני לי להמשיך לגעת באנשים".
את עוקביה וצופיה היא שיתפה בהיריון הראשון שהסתיים בהפלה, והם ליוו אותה בהיריון השני שהוגדר כהיריון בסיכון גבוה בגלל סוכרת ("איזנתי אותה בעזרת תזונה נכונה, ודווקא בהיריון רזיתי") ורעלת וכולסטאזיס, "מחלת היריון שיש לאחוז אחד מהנשים ההרות, עד כדי כך אני נדירה. הוחלט ליילד אותי ביום הראשון של החודש התשיעי, ואחרי 30 שעות עם בלון ופיטוצין וצירים שקורעים את הבטן סיימתי בקיסרי חירום. כשהתאוששתי, אמרתי לעצמי שבמשך כל ההיריון קרו לי הרבה דברים שלא היו בשליטתי ולכן אני רוצה להחליט על משהו בכוחות עצמי".
ומה החלטת?
"להניק. וזהו, הלך עליי. אורי ישנה איתנו, צמודה אליי, לוקחת שני שלוקים וחוזרת לישון. גאונה. ברור שאני הרבה יותר טעימה ממוצץ".
חליפה וטישירט ורודה: LUNA by Sarit Levi, חולצה ועניבה: PIGAL בשער: חליפה וחולצה: PIGAL
פורסם לראשונה: 00:00, 10.04.24
