זה אכן לא מחויב המציאות שהממשלה הנוכחית תמלא את ימיה ותכהן עוד שנתיים וחצי, אבל הקריאה עכשיו לבחירות בספטמבר היא טעות, היא בטיימינג הלא-נכון. זה לא הזמן ולא העת, משתי סיבות: האחת טכנית, השנייה מהותית.
הסיבה הראשונה: הקריאה לבחירות מיד אחרי ההתפרעות של קבוצה אנרכיסטית בירושלים ליד סמל שלטון, בית ראש הממשלה - ולא משנה מי יושביו - נותנת רוח גבית לאלימות, למהלכים אנטי-דמוקרטיים ולהעמקת שסעים בעם. הניסיון העצוב והמחפיר לרכוב על כאבן של משפחות החטופים רק מעצים את הזדון וחוסר היושרה של מובילי המחאה הפראית הזו. הקולות שהתלוו להפגנה היו קולות של החלפת שלטון נבחר בדרך של אלימות מילולית ופיזית. הקריאה של מנהיג פוליטי מרכזי לבחירות למחרת ההתפרעות מצמיד אותו ואת מפלגתו לקולות הרדיקליים האלו, היא מעמיקה את השסע ואינה מאחה אותו. הקריאה הזו מזיזה את המרכז שמאלה.
הסיבה השנייה, החמורה והמהותית הרבה יותר: עם ישראל במלחמה שלא הייתה כמותה ב-70 השנים האחרונות, ובמלחמה האנרגיות הלאומיות צריכות להיות מופנות לאויב שבחוץ, לפיקוח הנפש הלאומי, להכרעת האויב ולהחזרת ההרתעה הקיומית של המדינה. כל מי שחווה פעם מערכת בחירות במדינה שלנו, ובשנים האחרונות חווינו אותן כולנו בתכיפות לא הגיונית, יודע שבחירות מקצינות עמדות בין המפלגות, והשפה המייצגת עמדות אלה הופכת יותר ויותר מכוערת. המטרה המקורית של הקמפיינרים היא לשסע אזרח במשנהו, והיעד הוא מחיצת האחר.
אם זה לא היה מספיק, כדי להימנע ממערכת בחירות תוך כדי לחימה, השכל הישר והפרקטיקום היו צריכים לקבוע שהמלחמה דורשת ריכוז, מיקוד וכשירות מלאה של המנהיגות ושל הלוחמים בשטח. הדרישה לחלוקת קשב היא חוסר אחריות, היא גם לא אפשרית.
כמו ליל הסדר הקרב ובא, יש סדר נכון בחיים, בחיי אומה. קודם לכל מנצחים אויב, בין אם קוראים לו פרעה או סינוואר. עם ישראל כולו היה חטוף במצרים ויצאנו מעבדות לחירות, מהגיהינום של השעבוד עד מפלתו של השלטון המצרי העריץ. לפני שמכניסים את המדינה לטרלול של בחירות יש להכריע את הגדודים של חמאס ברפיח, לשחרר את כל החטופים, לסגור הרמטית את ציר פילדלפי לפעילות איראנית טרוריסטית ולהשיב את כל המפונים לבתיהם. וזה צריך להיעשות מתוך אחדות לאומית ופוליטית.
אחר כך, וזה לא עוד הרבה זמן, אפשר להיערך לבחירות. גם זה לפי הסדר. אז, ראוי אפילו שראש הממשלה ייזום ויסכם על מועד מוסכם לבחירות עם סיעות הבית.
בבחירות, קודם לכל, העם יקבע מי נושא באחריות לכישלון הקולוסלי של 7 באוקטובר, איך ומי יבדוק את האחראים, איך ייתנו את הדין ומי מציע את התיקון כדי להבטיח שזה לא יקרה שוב. בבחירות הללו העם יהיה גם פנוי מאבלו על הנופלים, מהמתח מפני הטילים והטרור ומהדאגה על הרוגים נוספים, כדי לשמוע מה מציעות המפלגות לטיפול באתגרים הבוערים על סדר יומנו. נושאים המשוועים להתייחסות אמיתית, מהותית ועקרונית, ופחות פוליטית. גודל הצבא וגיוסם של כל המגזרים לשירות ביטחוני. חינוך יהודי-ציוני ערכי. כלכלה חזקה וצומחת. יחסינו הבינלאומיים, המשך הסכמי אברהם והרחבתם. אלטרנטיבה למדינה פלסטינית ומהלך מדיני חדש, אחר, שבכל מצב אינו יכול לסכן את ביטחון ישראל.
העם רוצה תוכן, אינטגריטי, דיבור בגובה העיניים ואחדות איפה שהיא באמת קיימת. העם לא יקבל את אלו תוך כדי מלחמה, בעזה מול חמאס או ברחוב עזה מול עצמנו. אנו מציעים שנאזר בעוד קצת סבלנות ונלך לפי הסדר הנכון.
הילדים ישאלו השנה: מה נשתנתה מערכת הבחירות השנה מכל המערכות הקודמות? ונענה להם: הפעם אנו מקיימים את הבחירות לאחר שניצחנו את אויבינו והשבנו את כולם, החטופים והמפונים, לבתיהם. ועוד נשיב לילדינו, אם יהיה לנו את האומץ: בבחירות האלו גם לא נתפתה לסיסמאות חלולות, להעמדת איש נגד רעהו. אלא השנה נחזק את קולו של הרוב השפוי, הציוני והערכי, שרוצה מדינה "ב.י.ד. חזקה", מדינה - בטוחה, יהודית, דמוקרטית.
ד"ר יחיאל לייטר ותא"ל (במיל') דדי שמחי איבדו במלחמת חרבות ברזל את בניהם, רס"ן משה ידידיה לייטר ז"ל וסמ"ר גיא שמחי ז"ל
המלחמה דורשת ריכוז, מיקוד וכשירות מלאה של המנהיגות ושל הלוחמים בשטח. הדרישה לחלוקת קשב היא חוסר אחריות, היא גם לא אפשרית