איך עושים סרט דוקו מיוחד שיביא לנו את אירועי 7 באוקטובר מזווית שעוד לא ראינו? נראה שלמרות שעברה רק חצי שנה מאז, אין סיפור שלא סופר – בכל מקום אפשרי וכמעט בכל דרך אפשרית. הרעיון של "כאן 11" בסרט "שש וחצי" היה ליצור מודלים מיניאטוריים ואנימציות שילוו את הסיפורים, כדי לחסוך מהצופים את תמונות הזוועה, לא לעורר טריגר איפה שלא צריך. גם הבחירה לספר את סיפוריהם של הניצולים, ולא את אלה של נרצחים, היא טובה בסך הכל.
"שש וחצי" נועד קודם כל לעיניים ישראליות, שלא כמו הסרט #נובה, שהיה סרט מרשים עם רעיון מקורי – אבל מאוד-מאוד קשה לצפייה (עד עכשיו קשה להשתחרר ממנו). "שש וחצי" מראה שאפשר לספר את הסיפור של 7 באוקטובר בלי להראות כתמי דם. הסיפורים קורעי לב, התיאורים לא קלים, אבל תאגיד השידור הציבורי הצליח לבדל את עצמו וליצור סרט מקורי, כמעט אופטימי. בוודאי שהוא הרבה יותר מכבד את הניצולים והנרצחים מכתבות אחרות, שמתעקשות להראות את התמונות הכי זוועתיות שאפשר להעלות על הדעת – גם כשאין באמת מה לחדש.
התרגלנו לראות תמונות זוועתיות במהלך המלחמה, גם בתוכניות בוקר לא חסכו מאיתנו את הסרטונים הקשים מאותו יום. היו כאלה ששידרו אותם בלופים בחוסר רגישות משווע, גם ב"כאן 11" חטאו בכך לא פעם. כל סרטון של פיגוע משודר בלי הפסקה, בלי אזהרות טריגר, העיקר שיהיה משהו ברקע שילווה את הקריינות הדרמטית - שלצופים לא "ישעמם". "שש וחצי" מדגיש את העובדה שערוצי הטלוויזיה איבדו את הבלמים בנושא הזה. גם מי שניסה להתחמק מסרטונים קשים, מ-7 באוקטובר או מפיגועים שבאו אחריו – קיבל אותם עם הקפה של הבוקר או לקראת ארוחת הערב.
על כן יש לשבח את יוצרי "שש וחצי" ואת "כאן 11" על כך שהם מראים שאפשר גם אחרת. לספר את הסיפור של 7 באוקטובר בלי הסרטונים המצמררים ובלי התמונות מקפיאות הדם. אגב, גם תמונות של מכוניות ובתים שרופים הן תמונות קשות לעיכול. הרי גרו בבתים האלה אנשים, ומישהו נהג במכונית הזו – ומי יודע מה גורלם. אבל כל כך התרגלנו לזה, עד שלאף אחד לא נראה מוזר שיש היום סיורים בתשלום בעוטף עזה. מטיילים בין הזוועות ועוצרים לארוחת צהריים על הדרך, בעוד התושבים עוד לא חזרו הביתה. כדאי לצפות ב"שש וחצי" כדי להבין שזה לא צריך להיות ככה, שמשהו חייב להשתנות בסיקור זוועות 7 באוקטובר, שלא בושה לשים אזהרה לפני שמראים בתים שרופים. לא כל הצופים יכולים לעמוד בזה, והם לא צריכים להתרגל לכך.
בקטנה
ואגב חוסר רגישות, ב"שש עם" (קשת 12) תמיר סטיינמן ראיין ראשי רשויות בעוטף עזה על רקע בית הרוס בקיבוץ בארי (אגב, גם ב־ 11 וב־ 13 שידרו על רקע זה אמש). למי הבית הזה שייך? מה קרה שם? לכו תדעו, העיקר שזה מצטלם טוב ושהצופים לא ישכחו שהיה פה אסון ענק. היה הזוי לראות את ראשי הרשויות מדברים על עניינים בירוקרטיים כמו עזרה ממשרדי ממשלה על רקע בית שרוף והרוס עד היסוד. אי־אפשר להמציא את זה.
