המחבל וליד דקה, אחד מרוצחי החייל משה תמם ב-1984, מת אתמול בבית החולים אסף הרופא בצריפין. הוא נחשב לאחד מוותיקי האסירים הביטחוניים בישראל, והיה חולה בסרטן.
דקה בן ה-62, מחבל ערבי-ישראלי, הורשע בחטיפת החייל משה תמם וברציחתו ונידון למאסר עולם. הוא היה מזוהה באותן שנים עם ארגון החזית העממית, אך לאורך השנים התנתק מקשריו עם הארגון. ב-2012, אחרי שנים שבהן סירבו גורמים שונים במדינה לקצוב את עונשו, עשה זאת נשיא המדינה דאז שמעון פרס, שקצב את עונשו ל-37 שנים בהמלצת משרד המשפטים. בהמשך נגזרו על דקה שנתיים נוספות לאחר שנתפס בכלא עם טלפון סלולרי שהבריח לו חבר הכנסת לשעבר מבל"ד באסל גטאס, כך שעונשו עמד על 39 שנים.
החטיפה התרחשה ב-6 באוגוסט 1984, אז יצא תמם מבסיסו לחופשה. לפי כתב האישום שהוגש בזמנו, חברי החוליה אספו אותו במחלף נתניה, חטפו אותו ואז רצחו אותו במטע זיתים ליד ג'נין. החיפושים אחר רוצחי החייל נמשכו יותר מחודש, אך בסופו של דבר הם נתפסו ונשפטו למאסר עולם.
דקה ביקש שחרור מוקדם בשנה שעברה בשל מחלתו הסופנית. בני משפחתו של משה תמם גילו במקרה את הבקשה - ופתחו במחאה שכללה הפגנות מול כלא מעשיהו. ועדת השחרורים של שב"ס החליטה באותה עת שלא בסמכותה לדון בבקשתו לשחרור מוקדם של דקה, וההכרעה עברה לוועדת אסירי עולם. הוועדה המיוחדת, שדנה בבקשות של אסירי עולם, החליטה לדחות את בקשתו של דקה.
אורן תמם, אחיו של משה תמם, אמר ל"ידיעות אחרונות": "זו אנחת רווחה מאוחרת, אבל העובדה שהוא לא זכה לאור יום מחוץ לכלא זו נחמה עבורנו. זו ידיעה שקיבלנו בתקופה לא פשוטה למדינה, שהרוצח המתועב הזה נמק בכלא. אני אומר את זה למרות שזה לא מקהה את הכאב שלנו על אחי הצעיר שהלך, אלא משום שהוא עמד להשתחרר מספר פעמים. אנחנו לא רוקדים על הדם, אבל חיים בסיפוק שהוא קיבל את העונש הראוי לו".
לפי רשות האסירים הפלסטינית, משפחתו של דקה טענה שישראל אסרה עליה לתקשר איתו במשך יותר מחודשיים.
