לאחרונה התרסקה אחת הקונספציות המהותיות סביב יחסי ישראל-ארה"ב, עם הימנעותה של האחרונה מהטלת וטו על ההחלטה במועצת הביטחון על אודות הפסקת אש בעזה. זה עשרות שנים ישראל מתנהלת בביטחון בזכות תחושת ההדדיות של מערכת היחסים, כשעל פי הקונספציה ארה"ב רואה בישראל כשותפה מלאה וזקוקה לה בתור הדמוקרטיה האמיתית היחידה במזרח התיכון, באותה המידה שישראל זקוקה לכספיה, נשקה ותמיכתה. ההפתעה, האכזבה והעלבון מההחלטה האמריקאית היו שוות ערך רק למידת העיוורון מתהליכים פנימיים מתמשכים בארה"ב - שהובילו בצורה ישירה לתהליכי קריסת התמיכה.
הרקע לתהליך אינו קשור לישראל. התחזקות התנועה הפרוגרסיבית בעשורים האחרונים נתפסה בתחילה בחוגים מסוימים כמבורכת - התחזקות של השמאל המשכיל, עם ערכים של שוויון וליברליות - אולם כיום התנועה הפרוגרסיבית היא המיינסטרים של מה שהיה האגף השמאלני ביותר במפלגה הדמוקרטית. כוחה עולה והיא שולחת זרועות היישר אל תוך ממסדי החינוך והאקדמיה, הממשל, התקשורת, המדיה חברתית, מערכת המשפט ותאגידי הענק. גופים פרוגרסיביים גם משקיעים כסף בכניסה לתוך מערכת החינוך, במטרה להטמיע אידיאולוגיות שלפיהן ארה"ב נוסדה על בסיס של גזענות, דיכוי ועליונות לבנה שמתקיימת גם כיום במערכות משפטיות ומדיניות, מה שמרמז לכך שלבנים הם גזענים מטבעם ושהמערכות הציבוריות פועלות באופן אקטיבי לשמר אי-שוויון זה.
האוניברסיטאות, שמאז ומעולם נטו לשמאל, חוות תהליכי הקצנה במספר מישורים מקבילים: האחד - הזרמה של כסף ממקורות קטאריים לפקולטות, שמובילה לשינויים בתוכניות לימודים שעוסקות במזרח התיכון, במדעי המדינה, לימודי ממשל ועוד, בהתאם לדרישת המשקיעים. השני - חלוקה ברורה של העולם למדכאים לבנים אימפריאליסטים שליטים וכובשים, ומנגד המדוכאים, שחוו התעללות כל חייהם, ולכן כל נרטיב מתקבל - ואירועי 7 באוקטובר נתפסים כמרד, ניסיון לגיטימי, רצוי, חיוני, להשתחרר מכבלי הכובשים.
כך, הישראלים והיהודים נתפסים כמודל לעליונות לבנה, הצלחה בחסד, לא בזכות. נוצר נרטיב מתוקצב היטב של שלילת הזכות לקיומה של ישראל, תוך כדי התעלמות מעובדות וזיוף היסטורי - מה שמגביר את האנטי-ישראליות ומחזק את תפיסת הפלסטינים כמיעוט נכבש ונרדף. תפיסה זאת מופנית נגד תלמידים ואנשי סגל יהודים, ואלו חשופים לאנטישמיות ולאיומים.
בארצות-הברית האוניברסיטאות החשובות פועלות בדומה ליחידות העילית הצבאיות בארץ, כשהן הופכות למועדני חברים אקסקלוסיביים, וההשתייכות פותחת דלתות לתפקידי מפתח במרכזי כוח. הבוגרים, בגילי 25-30, נחשבים לאנשים המשפיעים ביותר בפוליטיקה האמריקאית, והם מכתיבים את הנרטיב הפוליטי - שתואם את האינדוקטרינציה שחוו מאז ילדותם ורווי בשנאה כלפי ישראל ובחמלה כלפי הפלסטינים.
הסכנה ברורה ומיידית. ארה"ב מעניקה לישראל סיוע כלכלי, מוכרת ומסייעת בפיתוח של כלי נשק, משתפת פעולה בתחומי מודיעין וסייבר, ועד לאחרונה, נתנה גב ותמיכה במועצת הביטחון לכל פעולה של ישראל. הווטו שלא הוטל הוא סדק עצום במערכת היחסים. בלי תמיכה של ארה"ב, ישראל תמצא את עצמה מבודדת מהעולם המערבי, נאלצת להתמודד לבדה כלכלית, משפטית וביטחונית. זוהי מציאות שישראל תתקשה לשרוד בה, ויש צורך במאמץ ובהפניית משאבים דחופים לטיפול במשבר. עכשיו רק נותר שהממשלה תשכיל לעשות זאת, לפני שהסדק יהיה בלתי ניתן לאיחוי.
יוסי הולנדר הוא יזם הייטק ונדבן, לוחם באנטישמיות יותר מ-20 שנה, מתגורר בארצות-הברית ובישראל
