ב-12 ביוני 1994 החיים של הכוכב הבלתי מעורער דאז, או ג'יי סימפסון, ושל אמריקה כולה למעשה - השתנו לגמרי. מי שהיה שחקן פוטבול נערץ וסלב-על אמריקאי (כולל השתתפות בסרטים כמו סדרת "האקדח מת מצחוק") - הפך לחשוד ברצח אשתו לשעבר ובן זוגה. למרות שהפרשה נגמרה בזיכוי, סימפסון נותר בתודעה האמריקאית כדמות מפוקפקת. השבוע הוא הלך לעולמו בגיל 76.
את השיאים הגדולים שלו, סימפסון, מהספורטאים השחורים החשובים באמריקה, קבע בשנות ה-60 וה-70. את חלקם, לא הצליחו לשבור עד היום.
אלא שאז, בשיא הפופולריות שלו, החלה פרשיית הרצח. גופותיהם של ניקול בראון, אשתו לשעבר של סימפסון, ובן זוגה, רונלד גולדמן, נמצאו מחוץ לדירה שלה בלוס-אנג'לס עם סימני דקירות סכין אלימות.
במשך חמישה ימים העניקה משטרת לוס-אנג'לס לסימפסון, שהיה החשוד המיידי, יחס מיוחד - וניסתה לשכנע אותו להסגיר את עצמו. סימפסון סירב, ובמקום זאת הוביל את המשטרה לרדוף אותו ברחבי לוס-אנג'לס. 95 מיליון אמריקאים נדבקו למסכי הטלוויזיה כדי לראות את המרדף המוזר והמסוקר בהיסטוריה. בסופו של דבר, סימפסון הגיע לביתו המפואר בברנטווד שבלוס-אנג'לס ונכנע לשוטרים.
סימפסון הואשם ברצח כפול מדרגה ראשונה במשפט שהחל בינואר 1995. מה שזכה לכינוי "משפט המאה". את סימפסון ייצגו שורת עורכי דין חשובים, בראשם ג'וני קוקרן, מעורכי הדין המפורסמים אי פעם. המשפט הועבר במלואו בשידור ישיר וזכה לרייטינג גבוה. כשניסה להוכיח שאינו אשם, עטה כפפות שנמצאו בזירה. למרות שפע של עדויות פיזיות ונסיבתיות, החליט חבר המשובעים לזכות את הכוכב הסלבריטאי.
פסק הדין הדהים את אמריקה, וחשף שוב את המתחים הגזעיים שמשפיעים על כל תחום חיים בה. ב-1997 הגישה משפחת גולדמן תביעה אזרחית נגד סימפסון, וחבר המושבעים הורה לו הפעם לשלם 33.5 מיליון דולר. הוא שילם רק חלק קטן מהחוב ובסופו של דבר עבר מקליפורניה לפלורידה.
ב-2006 מכר סימפסון כתב יד לספר שכתב תחת השם, "אם עשיתי את זה" - ובו הציע תיאור "היפותטי" של הרציחות שתמיד הכחיש כי ביצע. סערה ציבורית הביאה לביטול הפרויקט, אבל משפחתו של הנרצח, רון גולדמן, הצליחה לקנות את הזכויות, וביחד עם חומרי בית משפט שמוכיחים את אשמתו של סימפסון, הוציאה את הספר לאור.
13 שנים לאחר משפט הרצח הכפול, הסתבך סימפסון שוב בפלילים: הוא הורשע ב-12 סעיפים של שוד מזוין בלאס-וגאס, ישב בכלא תשע שנים, השתחרר ב-2017 וחי בשנים האחרונות הרחק מאור הזרקורים.
הקונצנזוס סביב אשמתו של סימפסון הפך עם השנים מוחלט, כולל חלק מחברי המושבעים שהסכימו כי הוא היה אשם. הם הטילו את האחריות על התובעת, מרשה קלארק, שהטעויות שלה יצרו "ספק סביר" בעיניהם. במשך כמעט 30 השנה שעברו מאז, הפך סיפור הרצח, המשפט והזיכוי למעיין בלתי פוסק של ספרים, סרטים, מחקרים וויכוחים על שאלות של צדק, יחסים בין גזעיים, ועל נכונותה של אמריקה לסלוח לגיבורי הסלבריטאות שלה כמעט על כל דבר.
אבא של רון גולדמן, פרד, אמר אתמול: "זה לא הפסד גדול לעולם".
