מרגע שעלו הפרומואים לראיון של נדב ארגמן ב"עובדה" ("ראיתי הכל", "מוריד את הכפפות", "נדב ארגמן מדבר"), היה קשה שלא להיזכר בסצנת הסיום המצמררת של "טווין פיקס", שבה הסוכן דייל קופר מבין שנקלע ללולאת זמן והוא צורח באימה: "איזו שנה זאת?". הרי רק לפני 13 חודשים יצא ראש השב"כ לשעבר מהצללים באותה תוכנית, מול אותה אילנה דיין ואותה ערמת דפים, והטיח בראש הממשלה ביקורת נוקבת ומטרידה. השורשים שלה, לדבריו, החלו הרבה לפני התוכנית לשינוי המשטר, אבל "ראיתי הכל" לא היה שם.
אמנם הרקע אז היה המחאה ו-7 באוקטובר איפס הכל. אלא ששבועיים לאחר הטבח, עדיין תחת ההלם הלאומי, ארגמן ישב לראיון ארוך יחסית (רבע שעה) ומבהיל (פירסט ווי טייק חמאס, אחר כך חיזבאללה) ב"אולפן שישי". דני קושמרו הציג לו שאלות מצוינות אך הוא התחמק מהתייחסות למחדל ולמדיניות שהובילה לאסון: "התנהלנו לא כפי שמדינת ישראל הייתה צריכה להתנהל, ואני לא רוצה להוסיף", "אני לא חלק מהקונספציה ואני לא ארחיב מעבר לזה", "אדבר על זה ביום שאחרי".
אבל למה הוא חיכה, בעצם? באותו שלב עוד לא היו כוחות קרקע בעזה. חטופים וחטופות שכבר לא איתנו היו עדיין בחיים. חברים בצוות המשא ומתן לא הספיקו לצבור בטן מלאה על ראש הממשלה והצבא, כפי שדיין חשפה אתמול. הזעם הקולקטיבי נחסם על ידי תנועת "רק יחד ננצח". ארגמן היה יכול לזעוק "ראיתי הכל" כבר אז, ולהזהיר את הציבור שיכול להיות גרוע יותר. אבל הוא, שטוען בתוקף שלא היה חלק מהקונספציה סביב עזה, בהחלט היה חלק מהקונספציה של "זה לא הזמן", שגם בגללה ישראל מתבוססת בבוץ תחת הנהגה מדינית וביטחונית כושלת, ועל המסך של "עובדה" נשמעה עוד קינה על גורל החטופים והחטופות.
אכן, ארגמן לא חסך במילים חזקות, בוטות, חד-משמעיות. אבל דיין והוא יודעים את האמת: להגיד "ראיתי הכל" ולא להשמיט שום פרט על הזחיחות, היוהרה והריקבון היה אמיץ לפני שנה והכרחי לפני חצי שנה. אתמול זאת הייתה שאגת הפלורסנט.
