המצולמים: משפחת אברמסון: מירון (45), סיון (42), גלעד (15), יאיר (11) ועמית (6), מהר אדר. מירון מנהל מו"פ בחברה ביוטכנולוגית, FuturaGene, סיון חוקרת במכון ויצמן בתחום חומרים.
מקום: חניון גלעד, פארק רמת מנשה.
לגור על ההר: "נולדתי באזור, בקיבוץ רמות מנשה, איפה שאבא שלי גדל", מתחילה סיון. "כשהייתי קטנה עברנו למעלה גמלא בגולן, על ההר מול הכנרת. למדתי לתואר ראשון בירושלים, וכשפגשתי את מירון גרנו ברחובות, בתקופת התארים המתקדמים שלנו - אני במכון ויצמן ומירון מעבר לכביש, בפקולטה לחקלאות. לפוסט-דוקטורט שלי עברנו לברקלי בקליפורניה, שגם היא יושבת גבוה מעל מפרץ סן-פרנסיסקו. מהילדות נשאר לי קשר מיוחד למקומות הרריים. כשחזרנו לישראל לפני שש שנים התגוררנו במכון ויצמן, ואחרי כמה שנים חזרנו להר, ומאז אנחנו בהרי ירושלים. כשאני לא יכולה לראות רחוק, קשה לי לחשוב. מירון יותר מסתכל פנימה ומסתדר בכל מקום".
תיאוריית הקוונטים: "תחום המחקר שלי הוא בתיאוריית הקוונטים ומה קורה לחלקיקים כשחומר פוגש אור שמש", ממשיכה סיון. "התיאוריה מיושמת, למשל, במכשירים הקשורים לאנרגיה מתחדשת, כמו קולטני שמש, וגם בתחום של שימור מידע קוונטי, שמאוד רלוונטי לשיטות חדשות בעולם המחשוב ול-AI". מירון: "אפילו אני לא ממש מבין מה סיון עושה". סיון: "לא כל דבר צריך ואפשר לפשט, החיים מאוד מורכבים. ההגעה לשפה בין-תחומית שמובנת לכולם היא אתגר רציני".
אוטופיה בקליפורניה: "שלוש השנים בברקלי היו סוג של אוטופיה עבורנו. פגשנו שם התנהגות אנושית נפלאה ומכילה, ולמדנו ממנה המון". מירון: "למדנו הרבה גם מהערכים האורבניים, שמשלבים רב-תרבותיות עם טבע ואוכל ומאפשרים חיבור אנושי. הקשרים הכי חמים שיצרנו היו עם הקונדיטורים במאפייה שאהבנו, סביב העוגות והשוקו ניהלנו שיחות נפש, ועד היום הם חברים יקרים". סיון: "עמית נולד שם, יאיר נכנס לגן וגלעד לבית ספר. בגן היו שואלים מה שלומנו, והיינו רגילים לפתוח בתלונה. במקום להמשיך אותה הם הפכו אותה למשהו חיובי. זה לא היה מזויף, אלא אופטימיזציה מהירה של השיחה. אצל יאיר זה כבר חלק מהטבע. גלעד היה ילד יותר סגור, והם ממש התעקשו להיכנס אליו פנימה. נתנו לו להרגיש שהוא לא צריך להתאים את עצמו לחברה, ודאגו לחפש את היופי שבתוכו וכך הוא פרץ החוצה. למדנו שם כלים שהבאנו חזרה איתנו".
יער בגודל ישראל: "אני נוסע הרבה לברזיל במסגרת העבודה", אומר מירון. "פיתחנו טכנולוגיה באוניברסיטה העברית שמאפשרת לעצי איקליפטוס לגדול מהר יותר ומגינה עליהם מפני מחלות ומזיקים, באמצעות הנדסה או עריכה גנטית. הטכנולוגיה נקנתה ב-2010 על ידי החברה הברזילאית Suzano שמגדלת איקולפטיסים בברזיל להפקת סיבים לייצור נייר, אריזות, ציפויים וטקסטיל. הדרישה הגלובלית למוצרי עץ עולה, וככל שנספק את הדרישה מחקלאות בת-קיימא, תקטן הפגיעה ביער טבעי. הטכנולוגיה שלנו מצמצמת את הרוטציה של העצים משש-שבע שנים עד שקוצרים אותם לחמש-שש שנים, ומאפשרת להקטין את המרחק של העצים מהמפעל וחוסכת אנרגיה בהובלתם. היער, שמשתרע על 20 אלף קמ"ר, דומה לשטח של ישראל, יושב על שטחי חקלאות שלא ניתן לגדל בהם יותר. מה שיפה, שצמוד ליערות החקלאיים שלנו התחיל לחזור היער האטלנטי שנכחד, כי הקרקע חוזרת להיות פעילה ועשירה בחומרי הזנה".
היום שאחרי: "לאנשים מחוץ לישראל קשה להבין מה שקורה כאן מתחילת המלחמה", אומרת סיון. "יש ציפייה מהאקדמיה בארץ שתעמוד נגד הפעילות הצבאית ושתקדם פתרון הומני למצב. העולם האקדמי חייב לדגול בערכים הומניים, וכאקדמאים, אנחנו צריכים להתחיל להתייחס ליום שאחרי המלחמה ולשקם את הערכים ההומניים של המדינה".
חניון לילה גלעד, פארק רמות מנשה
ווייז: "חניון אורן זמיר" - חניון גלעד נמצא משמאל, כ-200 מטר לפני
גישה: לכל רכב
שינה ביער קק"ל, במתחמים מעגליים מיושרים לשינה, עם גדר אבן לישיבה
יש: פחי זבל ומקומות למדורות
אין: מים ושירותים
בסביבה: נחל תנינים, נחל רז, מפל רז, מאגר פירחה, שביל מגידו
