זאת הייתה יממה דרמטית, והפעם באמת הכי דרמטית שיכולה להיות. המילה "דרמה" עברה שחיקה רצינית במהלך המלחמה, ובטח הביטוי "יממה דרמטית" (כמה פעמים שמענו את זה בהקשר למבצע קרקעי או לעסקת חטופים). בכל מקרה, הערוצים כולם עברו מהר מאוד ממצב בהלה (מוצדק לחלוטין הפעם) למצב "אין כמונו בעולם" אחרי היירוטים של חיל האוויר באמצע הלילה. אף פעם אין פה אמצע. אבל הפעם זה היה מוצדק, כי בכל זאת הייתה הרגשה שעוד מעט האיראנים מוחקים את המדינה – וצריך לחגוג את ההישג הענק איכשהו.
יש נטייה, בעיקר בימין, להאשים את התקשורת ביצירת "תבהלה" מיותרת בימי מלחמה, אבל קשה לחשוב על מישהו שלא פחד מהמתקפה האיראנית, שנבלמה בסופו של דבר. וצריך לומר שזה היה אפילו מרשים. כן-כן, צה"ל החזיר לעצמו חלק מההרתעה. לא צריך להתבייש ולהיות חמוצים. כל החגיגות והסופרלטיבים שנשפכו – מוצדקים לחלוטין.
בערוץ 14 הפגינו מעט חמיצות דווקא. "עד הבוקר צה"ל יגיב על אדמת איראן, אולי כבר מגיב, בעוצמה שלא נראתה באזור הזה", טען יעקב ברדוגו. כמובן, התגובה לא הגיעה מיד. "יש לי הערכות והשערות שהאמריקאים ידעו על המתקפה", אמר הפרשן מאוחר יותר, כאילו הוא גילה לצופים איזה סוד מדינה. הנה עוד כמה אנשים שידעו על הכוונות של האיראנים לתקוף: בערך כל אדם שחי בכדור הארץ.
כאמור, ערוץ 14 הפגין איפוק מסוים לנוכח ההישג המרשים. מזל שהיה שוב את "הפטריוטים" שיצילו את המצב וירימו את האווירה. היה ניצחון מוחלט על האיראנים, לא מגיע לנו לחייך? היממה האחרונה הראתה את החוזקה והחולשה של ערוץ 14: מצד אחד חגיגה ב"פטריוטים", מצד שני תוכניות אולפן יבשות, שבהן היושבים תמיד רציניים יתר על המידה.
"אף אחד לא ישאל איפה היה חיל האוויר", החמיא אור הלר ברשת 13 ושיקף בערך את כל הלך הרוח של היממה הדרמטית: מחרדה ופחד לחגיגות יום העצמאות, אופוריה של זכייה במונדיאל. אפשר כאמור להבין את החגיגות, לא חייבים להיות שיפוטיים כלפיהן. אנחנו כנראה צריכים להרגיש שוב שאנחנו הכי חזקים, הכי טובים, ומגיבים הכי טוב בעולם להתקפות האיראניות. רק ככה אפשר לשרוד פה עוד יום ועוד יום. אנחנו צריכים לספר לעצמנו שכל העולם רואה ורושם הערות, המעצמה מספר 1 בעולם עשתה זאת שוב. ולא, לא מדובר בארה"ב.
בקטנה
אנשים צעירים ומפורסמים לבושים לבן, מחייכים למצלמה ורוקדים. זה התסריט של כל, אבל כל, פרסומת לחברות אופנה בחגים. ראש השנה, פסח, שבועות – הכל נראה אותו דבר תמיד. גם הפעם לא חוסכים מאיתנו את הקלישאה החלולה הזו. "נכון, השנה נחגוג את החג קצת אחרת", הודו ב"רנואר", אז למה הפרסומת היא קופי־פייסט של הפרסומות הקודמות? בשביל מה בכלל לצלם פרסומת חדשה? רוצים למכור את הקולקציה החדשה? בכיף, אבל מספיק עם ה"אנחנו עוד נזרח". נראה שהכוכבים שלכם כבר זורחים ומאושרים. הם אפילו הביאו פסנתר ומנגנים בו בערב החג, ממש מסורת ישראלית ידועה.
