בעוד מספר ימים נסב כולנו אל שולחן הסדר ונקרא כבכל שנה את הטקסטים המוכרים לנו שעוברים מדור לדור, מאב לבנו ומסב לנכדו, המתארים את אשר אירע לאבותינו במצרים לפני למעלה מ-3,000 שנה. לכאורה, מדובר באירוע היסטורי שאכן התרחש לפני אלפי שנים, ורבים שואלים את עצמם מדוע אנו מתעקשים לקרוא שוב ושוב, מדי שנה, את אותו טקסט קדמוני? עם כל הכבוד לסיפור יציאת מצרים, מדוע זה רלוונטי אלינו כיחידים וכעם כיום?
ובכן, לא לחינם אחד המשפטים החזקים והמוכרים מתוך טקסט ההגדה הוא: "וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ. שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבַד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵינוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם". מסתבר שחרף כל השינויים שעברו על העולם מאז ועד היום, ישנן כמה מוסכמות שנשארות עד לעצם היום הזה והן לא משתנות. אחת מהן היא - שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ.
האויבים שלנו מתחלפים בכל דור, אך מטרתם נשארת אחת: להרע ולהצר לנו. השבוע חזינו כולנו בניסים גדולים שאפפו אותנו, וראינו כיצד בתושייה נכונה ומדויקת, כוחות ההגנה האוויריים של ישראל עמדו כחומה איתנה אל מול מאות טילים ששוגרו לעברנו מאיראן. ממש התממשות מדויקת של: "וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם".
עם ישראל הוא עם מיוחד בכך שהוא נבחר על ידי הא-ל להנחיל ולהשרות את שכינתו כאן בעולם התחתון והחומרי. וכי מה לשכינה הנעלית והרוחנית לעולם גס ומסואב שמלא ברוע ובכוונות רעות? ובכן, כאן בדיוק הנקודה. לו היינו חיים בעולם אוטופי שבו הכל מתנהל על מי מנוחות לפני תוכנית דמיונית ורודה ואופטימית, אז באמת היה ברור לכולנו שהסנכרון בין העולמות לא קיים, וכמו שאומרים - חבל על הזמן שלנו. אולם דווקא משום שכוונת בריאת העולם מלכתחילה היא לטהר אותו ולזכך אותו בכדי שהמקום יהיה ראוי גם להשראת שכינתו של הבורא, הרי שכולנו מגויסים למשימה הזאת, קטן כגדול, כל אחד לפי תכונותיו ויתרונותיו האישיים.
כיצד אנחנו מתקנים את העולם? ובכן, אפשר לשבור הרבה קולמוסים על העניין הזה, אך אם ניצמד שוב לתוכן ההגדה שנקרא בליל הסדר, הרי שההגדה נפתחת בהזמנת העניים ומעוטי היכולת לשולחן הסדר. "כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוּל, כָּל דֵּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח". הערבות ההדדית, היא זו שאפיינה תמיד את רוח העם שלנו ואולי גם את כושר הישרדותנו והיכולת שלנו לעמוד מול אויבנו ולנצח.
בל נשכח שישנם עדיין למעלה מ-130 חטופים בשבי חמאס האכזר. בטוחני שלו הייתה להם ההזדמנות להשמיע לנו את דעתם, הרי שהאחדות בינינו הייתה עיקרית ויסודית בדבריהם. ברור הדבר שכאשר אנחנו מתקוטטים, אין לנו זמן לטפל בדברים האמיתיים והעיקריים. אנחנו חייבים, ולו למענם, לאחד שורות ולתת לרוח האחדות והערבות שמלווה אותנו מדורי דורות, להביא בכנפיה את בשורת החירות האמיתית לה כולנו מייחלים.
חג פסח כשר ושמח לכל בית ישראל.
