הם כבר לא ילדים, נושקים ל-90 ומעלה, אבל כשהם מתיישבים, לשחזר את התמונה שבה הונצחו כשהיו בני עשר, פחות או יותר, הם משילים מעליהם את השנים. השבוע, בפגישת מחזור מרגשת בדגניה א' שבמועצה האזורית עמק הירדן, התקבצו חברי קבוצת "אחוה", שנולדו בין 1934-1936 בקיבוץ, מכל רחבי הארץ, לראשונה אחרי יותר מ-70 שנה.
עליזה אדר, כמעט בת 89, ילידת דגניה א', עזבה אמנם את הקיבוץ, אבל לא שוכחת את החברים. "הוריי הם מהעלייה השלישית, נולדתי בקיבוץ, וגדלתי בקבוצה של עשרה ילדים משלושה שנתונים, כי אז נולדו שניים-שלושה תינוקות בשנה. היות וכולנו שרדנו עד היום עלה הרעיון להיפגש.
"היה מאוד מרגש, ממש כמו לחזור הביתה. דגניה תמיד נמצאת בלב שלי. אפשר לעזוב את דגניה, אבל דגניה לעולם לא תעזוב אותך".
חברות וחברי הקבוצה, שגילם נע סביב ה-90, הגיעו השבוע יחד עם משפחותיהם לאום ג'וני, מקום ההתיישבות הראשון של מקימי דגניה א', שם העלו זיכרונות ונטעו עץ אלון, תרומת קק"ל - לא לפני שחתמו על מגילה שנטמנה בבית השורשים של העץ הצעיר. כמזכרת קיבלו עותק מהיומן שכתבו ב-1945, בו תיארו את הווי הקבוצה.
ראש המועצה האזורית עמק הירדן, עידן גרינבאום, סיכם: "שוב הוכח שהחיים בעמק הירדן הם סגולה לאריכות ימים".
