בכל שנה בליל הסדר נוהגים בקיבוצים רבים לקרוא בהגדה קיבוצית ייחודית, שמשלבת את סיפור הפסח המקראי-אמוני עם היגדים מתחדשים בעלי אופי חילוני, ציוני וחקלאי. היגדים אלה מדגישים את פסח כחג שבבסיסו חירות, חלוציות, אביב, תקומה ואהבת הארץ, ומימוש הציווי "והגדת לבנך" (וגם לבתך) תוך הטענתו במשמעות עדכנית ורלוונטית לכל שנה. בכל הגדה שנכתבת, כל קיבוץ מוסיף גוון לוקאלי ואישי שקשור לחוויה הפרטית ולאופן שבו הוא מממש את רעיון היציאה מעבדות לחירות.
וכמובן, בימים אלה, שבהם שוב עומדים עלינו לכלותנו ואנחנו מייחלים לחירות חטופינו שנמצאים בשבי בעזה, דפדוף בשלל ההגדות הנוסטלגיות של קיבוצי העוטף משנות הקמת המדינה, ואף לפניה, נושא משמעות טעונה ומיוחדת.
כך, למשל, אחרי מלחמת העולם השנייה הטקסטים שנוספו להגדות הקיבוציות דיברו על שחרור יהודי אירופה מעבדות לחירות והצלתם ממוות, תוך שילוב מסרים שתומכים בהעפלה וביישוב הארץ. ניתן לדוגמה לראות זאת כאשר מדפדפים בהגדת בארי משנת 1946, שנכתבה עוד לפני שהקיבוץ עלה על קרקע הנגב וחברי הקבוצה עדיין חיו באזור גדרה.
"ניכר בטקסטים שמדובר בשנים בוערות וגורליות לעם היהודי, בעיצומה של השואה ולקראת הקמת המדינה", מסביר ד"ר חזי עמיאור, חוקר היסטוריה יהודית מודרנית ואוצר אוסף ישראל בספרייה הלאומית, "זו הגדה שכאשר קוראים בה מרגישים את לקח השואה שצרוב בבשר המילים, כולל איורים של פליטי שואה שפוגשים את המתיישבים החדשים בארץ. יש בכך משום הבטחה מפורשת לתקומה ומימוש של הצו 'לך לך'".
ד"ר עמיאור מפנה אותנו לעמוד נוסף שבו מובא הקטע המסורתי של "שפוך חמתך". הוא מבקש שנשים לב לכך שהאיורים שמלווים אותו בהגדה מ-1946 הם של היהודים המובלים למחנות ההשמדה, וכי על שער ההגדה איור של מי ש"יוצא ממצרים" וצועד עם גמל ומקל ולצידו קיבוצניק שעומד על החוף בשיאו של המאבק על ההעפלה. "ההגדה בגרסה הזו חיכתה בשנה ההיא לכל חבר בארי בליל הסדר בקיבוץ", הוא מדגיש ומציין שבכל שנה, לאורך ליל הסדר, יושבים בקיבוצים בחברותא, כל אנשי המשק, ומלווים את הקריאה בהגדה בקטעי מחול ומוזיקה, שירה והמחזה, שכולם מתכתבים עם הרעיון של סיפור יציאת מצרים והיציאה מעבדות לחירות.
בהגדה של קיבוץ ארז מ-1950, השנה הראשונה של הקיבוץ, כאשר הצעירים מתיישבים לפתח את רצועת עזה, בחרו לכלול בהגדה פסוקים שנלקחו ממגילת איכה – "על ההרים קול בכי נשמיע, שודדה הארץ". עמיאור מסביר שתופעה זו קיימת בהגדות קיבוציות נוספות שראו אור לאחר מלחמת העצמאות, ובחרו להנציח את האבל על האובדן של החיים הצעירים, לצד מסר על התיישבות.
עוד תופעה מעניינת בהגדות קיבוצי הארץ והעוטף, בפרט מ-1948 לתוך שנות ה-50, היא הכללת "מגש הכסף" של נתן אלתרמן, שנכתב בנובמבר 1947 ועוד יהפוך לקאנון בשנים הבאות, ומדגיש את מה שהרגישו הצעירים של אותה התקופה ושבאופן שובר לב חוזר על עצמו גם כעת: "אנחנו מגש הכסף שעליו לך ניתנה מדינת היהודים".
"הצעירים שלחמו ונפרדו מחבריהם שנפלו בקרבות הרגישו שהטקסט של אלתרמן מבטא את המציאות הקשה של מלחמת השחרור ואת הנכונות שלהם להקרבה של המון הרוגים למען הקמת המדינה", מסביר עמיאור. "במבט לאחור זה מצמרר ומשקף את הכמיהה של הנוער שהקים אז את הקיבוצים לבצע בעצמם יציאת מצרים משלהם",
