מעשה חלם // יניב חג'בי } אפיק } 265 עמ'
'מעשה חלם', ספרו השלישי והנהדר של יניב חג'בי (קדמו לו 'המדריך התימני לכתיבת אגדות' ו'ספריית הלווייתן') מספר את סיפורה של חלם ואחד מבניה, בן הנפח, שקץ בעירו ועבר לשכנתה, העיר Z. סיפורי חלם אינם סיפורי סתם שוטים. אלו אינם סיפורים על בני אדם מסוימים כמו הרשל'ה או ג'וחא, אלא סיפורים על בני עיר, חברה אנושית. ג'וחא אינו שואל את עצמו כיצד להרחיב את עיר מגוריו, הרשל'ה לא טרוד בשאלת הדיוק של השעון העירוני. גודל, מידה, זמן ואפילו זהות אישית הם שאלות שמתעוררות רק כאשר בני אדם רוצים לגור יחד.
כדי לספר את סיפורה של חלם, חג'בי פונה להיסטוריון הוורשאי, הלוא הוא אלתר דרויאנוב, שבספר הבדיחה והחידוד שלו נמצא אוסף נכבד של בדיחות על חלם, וקורא אותן כהיסטוריה של העיר, מיום הקמתה.
יום אחד, כך מספר דרויאנוב, גילו פרנסיה של חלם ששטח בית הקברות אינו מספיק לתושביה. "יצאו להרחיב — ולא ידעו כמה להרחיב [...] עיין הרב בדבר ואמר [...] נצא כוּלנוּ לשם, כל בני-העיר מקטן ועד גדול, ונשתטח על הקרקע זה בצד זה — ויימצא השטח מכוּון מאליו".
כל תושבי חלם יוצאים לבית הקברות ושוכבים על האדמה, בתוכם גם בן הנפח, והוא מביט בהם, בהוריו ובשכניו, והמבט מנתק אותו מכוח המשיכה של האדמה ושל חלם. בן הנפח נשלח להביא חוט תיל שבו יקיפו את השטח המיועד להגדלת בית הקברות, ולאחר שהוא ממלא את המטלה, הוא כבר אינו חוזר לשכב לצד הוריו, אלא נעלם ועוזב ל-Z, העיר הגדולה.
בן הנפח מואס בחיים בעיר שכופה עליו חיכוך בגבולות הקיום. הוא מעדיף את Z, שתניח לו "לטבוע בשכחת התבונה". שם יוכל לחיות כאדם לא חלמאי, כאדם בזכות עצמו, אינדיבידואל, בשונה מאנשי חלם שאינם בטוחים אפילו בזהותם ובמידות גופם, וכך מכחישים את ההבדל בין אדם לאדם.
הבדיחות על חלם, ממחיש יפה חג'בי, הן דרך לעסוק בשאלות רציניות, שאלות של זמן, מידה, זהות ויחס בין סיבה לתוצאה. ההבדל בין תושבי חלם לשאר בני האדם אינו התימהון. "ייחודם של החלמאים הוא באופן שבו הם מְרַצִים את תימהונם. לעולם לא נבין את התירוצים החלמאיים לסודותיו של העולם". תושבי Z, כמונו, חושבים שבשבילם העולם נברא, ואין להם דרך לעכל כל מה שסותר הנחה זו. מכאן, הלעג לחלמאות.
בן הנפח מאס בחלם, אבל חלם לא מאסה בבן הנפח. החלמאים לא מפסיקים להגיע ל-Z — כדי לקנות חמאה לתנור, מכור בתים, לתקן מטוטלת של שעון, לבדוק מה השעה, לאסוף נוסעים מתחנת הרכבת. חלם נוכחת בכל מקום ב-Z, ובן הנפח אינו יכול לעמוד בכך.
'מעשה חלם' הוא סיפורן של שתי ערים — העיר הגדולה, כל עיר גדולה, ועיר השוטים, העיר הסמויה מעין, זו שעומדת בתשתית כל הערים שבעולם. 'מעשה חלם' הוא גם סיפורו של האדם שמבקש להיחלץ מהזהות הקיבוצית, המוּלדת, שבורח לעיר הגדולה כדי להיות הוא עצמו, וכל חייו נמצא בעימות מול עיר הולדתו. עימות זה יוכל להיפתר רק באחת משתי דרכים, השמדה או כניעה. החלמאים התמימים מקבלים את מה שיש ומה שאין, את החיים ואת המוות, וקבלת הדין הזו מרתיחה את הרב של Z ואת בן הנפח.
מה מצחיק בסיפור על הרחבת בית הקברות? יותר משהוא מצחיק, הסיפור הזה מבעית – הידיעה של אנשי חלם שהעיר האמיתית היחידה, מקום הקבע שלנו, היא בית הקברות. חכמי חלם יודעים כבר בחייהם שכולנו מתים. מתחת לכל הקושיות והתמיהות והתשובות, הם הקרובים ביותר לאמת. אנחנו צוחקים על החלמאים כי הם מפחידים אותנו. כשנפסיק לצחוק עליהם, נצטרף אליהם או נרצה להרוג אותם.
בן הנפח משכנע את תושבי Z שהאדישות והתמימות של החלמאים מסוכנות, וחג'בי מוביל את הקורא להכיר בסכנה. לרגע, הקורא מתפתה להצטרף לאנשי Z ולמחוק את חלם, להרוג אותם. ברגע אחד, ברצונם לתקן את העולם, אנשי Z עלולים להיעשות רוצחי המונים. למזלם של החלמאים ושל אנשי Z, חלם היא עיר שתושביה כבר שוכבים בבית הקברות, ובתמימותם אפילו השאירו לנו מקום, זה המקום שמיועד לנו מרגע הולדתנו, המקום שאינו מקום, שאין בו זמן, שאין בו סיבות ותוצאות ושאין בו הבדל בין אדם לאדם. •
