"הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה", לוֹחֲשִׁים חֲפָצִים בְּחַדְרִי
כְּאִלּוּ אֵינָם תְּמִידֵי בֵּיתִי,
אֵינִי יוֹדֵעַ אִם יַלְדוּת נִסְתֶּרֶת הָיְתָה בָּהֶם וְנֶעֶכְרָה
אוֹ שֶׁלְּפֶתַע בֵּיתִי פָּסַק לִהְיוֹת מוֹלַדְתָּם.
מֵי הַבַּיִת מְבַקְּשִׁים שֶׁאֶרְחַץ אוֹתָם
כְּדֵי לְוַדֵּא אֶת נֶאֱמָנוּתִי,
הַמַּכְשִׁירִים נֶאֱחָזִים זֶה בְּכוֹחוֹ שֶׁל זֶה
כְּחַשְׁמַל הַמְּכַסֶּה אֶת הַלֵּב מִפְּנֵי רֹב הַפְּחָדִים.
אֲפִלּוּ הַקַּרְטוֹן הַדַּק שֶׁנּוֹתָר לִי מֵאֲרִיזוֹתַיִךְ
מַפְתִּיעֵנִי בְּאֵיתָנוּתוֹ הַנִּפְרֶדֶת מִמֶּנִּי
עֵת הוּא נוֹשֵׂא בְּקִרְבּוֹ מִשְׁקָלִים פִּרְאִיִּים.
כְּדַרְכִּי בְּעֵת בֶּהָלָה בְּהִירָה שֶׁכָּזֹאת
אֵצֵא לְהַבִּיט בַּיָּם הַנּוֹשֵׂא אֶת יָדָיו מַעְלָה
לְהָרִים אֶת אֵלֶּה הַמְּבַקְּשִׁים בְּתוֹכוֹ לִשְׁקֹעַ.
