נשיא ארה”ב ג׳ו ביידן קיווה כי כשיגיע האביב תהיה המלחמה בעזה מאחוריו, והוא יוכל לצמצם את הנזק הפוליטי שגרמה לו התמיכה בישראל בתוך מפלגתו ובקרב מצביעים צעירים. אבל אז הגיעה בשבוע שעבר החלטת אוניברסיטת קולומביה לאפשר למשטרת ניו-יורק להיכנס לתחומי הקמפוס ולעצור מפגינים - צעד שבאתוס האמריקאי הוא חציית קו אדום. וכך, במקום שהפגנת האוהלים בקולומביה תהיה אירוע נקודתי שאפשר יהיה להתייחס אליו כאל קבוצה שולית, צצו מאהלים דומים בקמפוסים ברחבי ארה״ב וסרטוני וידיאו אנטישמיים הפכו ויראליים.
ביידן מצא עצמו נשאב שוב לנושא שהוא כל כך רוצה להשאיר מאחור, נקרע בין תמיכתו המוחלטת והאמיתית בישראל, לעובדה שחלק גדול מהמצביעים שהוא זקוק להם בנובמבר מתנגדים לכל מה שהוא עושה מאז 7 באוקטובר. אם עד לא מזמן הבעיה שלו הייתה רק בקרב מצביעים מוסלמים וצעירים, עכשיו הוא גם צריך לא ללכת רחוק מדי לצד השני כדי שלא תיווצר לו - באופן אירוני כשמדובר בנשיא הציוני בהיסטוריה - בעיה עם הקול היהודי.
במקרה הטוב, ההפגנות הן הסחת דעת רגעית וחולפת, שתסתיים עם סוף שנת הלימודים בשבועות הקרובים. אבל התרחיש ממנו פוחדים בבית הלבן ובמפלגה הדמוקרטית זו האפשרות שהמחאות העכשוויות הן רק המתאבן לקראת מה שיקרה בוועידת המפלגה בשיקגו באוגוסט. הפעם הקודמת שבה הדמוקרטים ערכו את הוועידה שלהם בשיקגו הייתה ב-1968, וזו נכנסה להיסטוריה בגלל ההפגנות האלימות נגד מלחמת וייטנאם שליוו אותה. היום, כשלכל אחד יש מצלמה ביד, האפשרות של שידור חוזר היא לא פחות מקטסטרופה עבור הדמוקרטים.
כבר עכשיו עוזריו של ביידן נאלצים להשקיע מאמצים גדולים כדי למזער את הנזק הפוליטי שגורמת לו המחאה. אנשיו מארגנים אירועי קמפיין קטנים יותר ועורכים בדיקות רקע לנוכחים, אבל יש גבול ליכולת לשלוט במחאה המונית. מפגינים חוסמים את דרכה של שיירתו, מפריעים לו במהלך נאומים ואף זרקו חומר אדום שנועד לסמל דם ליד ביתו בדלאוור. השבוע הודיע הבית הלבן כי ביידן יישא את הנאום המרכזי בטקס סיום שנת הלימודים של מכללת מורהאוז, קמפוס שחור איקוני באטלנטה, ואין ספק שהוא יראה שם מחאה גדולה.
כאב ראש פוליטי נוסף עבור ביידן הוא הפתח שנותן גל המחאות החדש למפלגה הרפובליקנית לחזר אחרי מצביעים יהודים. קרוב ל-70 אחוז מהיהודים בארה״ב מצביעים באופן קבוע למפלגה הדמוקרטית, והגיבוי של ביידן את ישראל אמור להבטיח לו את המשך התמיכה הזו. ביום שבו הגיעו המהומות בקולומביה לשיאן, הופיע ביידן באירוע משותף עם אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, אחת המתנגדות הגדולות של ישראל בקונגרס, אך פופולרית מאוד בקרב פרוגרסיביים צעירים. ביידן אמר כי הוא מגנה את ההפגנות האנטישמיות, אבל גם את אלה ״שלא מבינים מה קורה עם הפלסטינים״. זו התבטאות שעד לפני שבועות ספורים לא היה סיכוי לשמוע מביידן, והיא רק מדגישה את עוצמת כאב הראש שגרם לו משהו שקורה 11 אלף קילומטר מהבית הלבן.
