מה יהיה אם נרד ליגה? שאל אותי בני, ירדן. תשטוף את העיניים מהדמעות ילד, זה לא זמן לבכות. גם כשהייאוש משתלט. איזו מילה קשה – ייאוש! כל זמן שהנר דולק, אומר רבי ישראל, יש מקום לתקן. וכל עוד יש זמן לתקן, יש עוד סיכוי.
בהפסקת המשחק נגד מכבי פ"ת, במצב של אובדן תקווה מוחלט, הבן שלי ראה את תצוגת העידוד המטורפת של אוהדי הפועל ת"א מחוץ ליציעי המושבה. אבא, הוא שאל, למה אוהבי הפועל (הטעות במקור) בעצם מעודדים את הפועל כשאין שום סיכוי לנצח? כי אנחנו הפועל, אין לנו אהבה אחרת. אנחנו גאים בסמל ובצבע האדום. לא משנה מי הבעלים, ההסתדרות, ניסנוב, מינצברג, או אולי ספרא.
ואבא, למה לא אוהבים אותנו? אולי כי אנחנו משל היהודי, מתוחכמים, מצחיקים, ציניים ומרגיזים כדי ליצור ייחוד, אבל בעיקר לא נשברים אף פעם. ואבא, המשיך הילד בשצף שאלותיו, באמת יקנו את הפועל? באמת נחזור להיות קבוצה גדולה? גם כאן תשובתי לילד הייתה קצת מתחמקת. בכל זאת אנחנו הפועל, גם כשהטוב מגיע הוא חמקמק, אף פעם לא נשאר לתקופה ארוכה, אבל תמיד התקווה שהנר לא יכבה מובילה אותנו. כבר נגענו בכתר עם בעלים בשם סמי סגול ורכבנו על גבי הבמבי של אלי טביב עד לליגת האלופות ונפלנו לליגה הלאומית, וגם שם במשחקים של שישי בצהריים הנר לא כבה.
ומה יהיה במשחק מול בית"ר, הקשה הילד, נמשיך לעודד את הקבוצה? יוסי אבוקסיס יצליח לנצח אותם? אולי נבקש ממשה סיני וגידי לנדאו (ושוב הטעות במקור) שיבואו לשחק? ילד מתוק, לצערי הם לא ישחקו בשבת, עכשיו זה הזמן של אלטמן ולאיוס לשמור שהנר לא יכבה.
