בפטירתו של אדם נהוג לדבר על המנוח; לעמוד על מידותיו, להתעכב על מעשיו הטובים, להזכיר את דבריו הנפלאים ולספר בשבחו. במקרה של אליקים ליבמן, מי שהוגדר חטוף ושרידי גופתו אותרו בסוף השבוע, אבקש להציב זרקור דווקא על אביו, אליהו, שפרץ לחיינו בסערה בחודשים האחרונים.
מהרגע שבו החלו המחאות סביב החזרת החטופים, אביו ביקש להשמיע קול אחר ונדיר. הוא לא תקף את קולן הכואב והמתייסר של המשפחות האחרות והמסורות לגורל יקיריהם, אבל ביקש להביע את קולו שלו: לא לעסקאות שעלולות לפגוע בכלל ישראל, לא למהלכים שעלולים לגרום לרצח של יהודים נוספים, לא לכניעה למרצחים שטבחו ללא רחם באחינו ואחיותינו. הוא לא שמר את דעותיו לעצמו, אלא התראיין בנושא פעם אחר פעם, וכל זאת כשהוא מבין שבנו נמצא אי שם בשבי העזתי.
כמה תעצומות נפש צריך אדם, שנמצא בשעת משבר הקשה ביותר בחייו, כדי להתנגד לעסקה שאמורה להחזיר את בנו - וזאת בגלל חששותיו שעסקה כזו תזיק למעגלים רחבים אחרים בעם ותוביל לפגיעה בביטחונה ובמעמדה של ישראל. "יש לנו אחריות לכלל החטופים", טען ליבמן שוב ושוב בראיונותיו, "בזה שלא מגיעים לעסקה על כלל החטופים שתבטיח את ביטחונם של חיילי צה"ל, יש פה מורכבות גדולה. אנחנו לא יכולים לנהל משא ומתן עם ארגון רצחני שאנו נותנים לו נקודות ניצחון".
קולו של ליבמן ייצג קול על-אנושי, פשוטו כמשמעו, ששם את כל השיקולים האישיים בצד, למרות המחיר האישי. ספק רב כמה אנשים מסוגלים לעשות זאת. כשימים ארוכים מדינת ישראל משפילה את עצמה בהמתנה לציוץ מצידו של רב המרצחים סינוואר שמסתתר אי שם בעומק מנהרה עזתית ומתעתע בכולם שוב ושוב, ליבמן הביע מהרגע הראשון התנגדות נחרצת לעצם עסקה עם ארגון הטרור. "אנו משפילים את עצמנו כאומה לאומית", נהג לומר באומץ, וסירב לעצם המו"מ המשפיל.
הקול הנדיר של האב ליבמן ליווה אותנו לאורך כל חצי השנה האחרונה, והמחיש איך נראית מחאה אצילית מסוג אחר - כזו שמבקשת להרים ראש מול המחבלים ומסרבת להיכנע לרגשות. בלי "עכשיו" ובלי הזעת-יתר שרק מרחיקים את העסקה: רק עמידה תקיפה מול המרצחים.
בערב חג הפסח האחרון, שאותו רבים חגגו בלב שבור, ליבמן שוב השמיע את קולו במטרה לעודד את רוחם של הישראלים הכאובים, ובמילותיו שלו קיפל את כל השקפתו - בהצבת השיקול הכלל ציבורי מעל שיקולו כאדם פרטי. "הם פגעו בנו בשמחת תורה, כי רצו שלא נשמח עם התורה ושנהיה עצובים", אמר. "הם רצו שלא נגיד 'משיב הרוח ומוריד הגשם', אבל אנחנו חייבים להתחזק וכן להשיב את הרוח הפנימית שלנו. אנחנו נמשיך לשמוח, וזה מה שאליקים שלמה היקר רוצה שנעשה - שנשמח למרות הקושי. צריכים להיות מודעים לכך שחמאס נאבקים בנו כי אנו יהודים ורוצים לפגוע ביהדות, ולכן עלינו דווקא להתחזק ביהדותנו".
כעת, כשעם ישראל מתאבל על אליקים ליבמן שנרצח באכזריות בטבח שמחת תורה, נזכיר גם את אביו הגדול ונצדיע לו על קולו הייחודי והמרגש. קול שכולו אהבת ישראל, אהבת חינם, אהבת אמת.
תודה, אליהו.
מנחם כהן הוא עורך בתקשורת החרדית
