ההודעה שנמסרה אתמול בערב על ידי חמאס היא קודם כל הפתעה. יש חשש, ויותר מחשש, שלא מדובר בהסכמה לעסקת השבויים, המאוד נדיבה, שישראל הסכימה לה. ייתכן שמדובר בהסכמה עם מוקשים. כלומר, לא הסכמה אלא הונאה. עד היום זה היה חמאס שהכשיל את כל ההצעות. ישראל אמרה כן. חמאס אמר לא. כשהדברים הללו נכתבים, יש הרבה מאוד סימני שאלה. אבל אם יש שינוי אמיתי בעמדת חמאס – צריך לברך עליו.
מדוע יש חשש שמדובר בהונאה? עסקת חילופי שבויים תסלול את הדרך להתחלת המימוש של המגה-דיל בין ארה"ב לסעודיה, ובכלל זה גם נורמליזציה בין ישראל לסעודיה. כפי שהובהר שוב ושוב, גם על ידי נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, חמאס יצא למתקפה הרצחנית גם כדי להכשיל את ההסכמים הללו, שהמשמעות שלהם היא יצירת חזית אמריקאית-ערבית-ישראלית נגד איראן. האם חמאס יוותר על ההישג הזה?
וחמור מכך, במצב הנוכחי, ללא עסקת שבויים, חמאס נמצא ביתרון אסטרטגי מובהק. יחיא סינוואר ומוחמד דף רואים מה קורה בעולם. הם רואים את הקמפוסים. הם רואים את גל האנטישמיות. הם רואים את ההפגנות בירדן. הם נחשפים לאינספור הודעות גינוי של מנהיגי אירופה עוד לפני הכניסה לרפיח. הם רואים את הלחצים במפלגה הדמוקרטית. הם יודעים על שיחות הטלפון מהבית הלבן. והם רוצים עוד. הם כבר הצליחו, בסיוע נדיב של נתניהו, לתמרן את ישראל לשפל החמור ביותר בתולדותיה. הם זוכים לתמיכה של קואליציה שמשתרעת מהקמפוסים בארה"ב עד טהרן, מבייג'ינג ועד מוסקבה. כך שצריך לקרות משהו דרמטי כדי שהם יושיטו חבל הצלה לישראל.
מבחינת חמאס, הרס וחורבן משרתים את האינטרסים שלו. אין כמעט מדינה מערבית שלא הזהירה את ישראל, בשבועות האחרונים ובימים האחרונים, מכניסה לרפיח. שר החוץ של צרפת כבר מודיע שהעברה כפויה של אזרחים, בדיוק מה שקורה עוד לפני הפעולה, היא בגדר "פשע מלחמה". אין צורך להיות נביא כדי לדעת מה הוא יאמר, ומה יאמרו אחרים, כאשר יחלו השידורים של תמונות החורבן מרפיח. כך שאפשר להעריך שאם בכל זאת תתבצע כניסה, לא רק שהיא לא תשיג שום מטרה צבאית, אלא שהיא תסתיים בתבוסה אסטרטגית. צווי המעצר הבינלאומיים יתקרבו. הקולות בקונגרס שדורשים סנקציות נגד ישראל ילכו ויתגברו. הקמפיינים נגד ישראל יתעצמו. מפלס האנטישמיות יגיע לשיאים חדשים. אם זו לא תבוסה אסטרטגית, אז לא ברור מהי תבוסה.
למנהיגי חמאס היה ברור, מלכתחילה, שהם יכולים לתרגם את התבוסות בשדה הקרב, ובעיקר את ההרס, ההרג והחורבן, לניצחון במערכה. ה-BBC משגר למיליונים בעולם "פושים" של מה שקורה בעזה. לפעמים שלושה ביום. זה טפטוף מתמיד וקבוע שהופך את ישראל למפלצת. לא היו דיווחים כאלה מדרזדן המופצצת ולא מעיי החורבות של טוקיו. וגם לא ממוסול ולא מראקה. הנאצים ודאעש לא זכו לרוח גבית. היורשים והתאומים שלהם דווקא זוכים. אלא שאנחנו בימים אחרים. זה היה אמור להיות ברור, מהשבוע ראשון, שזה רק עניין של ימים עד שתמונות ההרס והחורבן ישרתו את חמאס. כן, פלסטינים בעזה סובלים. סובלים מאוד. אבל ה-BBC לא יגיד אף פעם שזה באשמת חמאס. הוא מפנה את האצבע המאשימה כלפי ישראל. צביעות בינלאומית? בוודאי. זה עצוב. זה מרגיז. אבל זה היה אמור להיות ברור למנהיגים שלנו שזה בדיוק מה שיקרה. עיניים להם והם סירבו לראות. אוזניים – והם סירבו לשמוע.
ייתכן, רק ייתכן, שחמאס מסתפק בנזק שכבר נגרם לישראל. ייתכן שלאחר שאיבד 70 או 80 אחוז מכוחו הצבאי, הוא זקוק להסכם הפסקת אש, כדי להחזיר לעצמו את השליטה. הרי בלי קשר למה שאומרים בקמפוסים, תושבי עזה עצמם יודעים שחמאס אשם בחורבן שנפל עליהם. ומצד שני, ניצחון מוחלט, בהתאם להצהרות הרהב של נתניהו – כבר לא יהיה.
איך ישראל צריכה להגיב להודעת חמאס? באמירת כן. אם מדובר בהונאה – היא ראויה לחשיפה. ואם מדובר בהסכמה – צריך לנצל אותה לטובת האינטרסים של ישראל. אנחנו במינוס אסטרטגי. אפשר לשנות את המצב, על ידי הפסקת אש כפולה, גם בדרום וגם בצפון, תוך כדי מימוש החלטה 1701, שתרחיק את מחבלי חיזבאללה מגבול הצפון, בשילוב עם צעדים שיאפשרו את ההתקדמות לנורמליזציה עם סעודיה.
ייתכן שהכדור בידי ישראל. זה עדיף מהמצב שכבר התרגלנו אליו, שבו חמאס מהתל בישראל, בעוד לא רק משפחות החטופים, אלא מדינה שלמה ממתינה למוצא פיו של סינוואר. עד עכשיו זה לא היה נתניהו שהכשיל את ההצעות לעסקת שבויים. הוא הכשיל אותה באסטרטגיה שלו מ-7 באוקטובר ועד היום, שעולה בחומרתה על הקונספציה שרשומה על שמו עד 7 באוקטובר. יש לו הזדמנות ליצור את נקודת המפנה. יש לו הזדמנות להוכיח שהשיקולים שלו ענייניים ולא פוליטיים. יש לו הזדמנות להוכיח שהוא לא בובה של בן גביר ולא של סמוטריץ'. התמיכה הציבורית מובטחת. יאיר לפיד כבר הבטיח שהוא יעניק לו חגורת ביטחון, כמשקל נגד לימין הקיצוני וההרסני. כך שייתכן שהכדור אצל נתניהו. אחרי כל כך הרבה טעויות, הגיע הזמן לעשות את הדבר הנכון.
