7.10.23, השעה 6:20. ער, עדיין במיטה, מתכנן לצאת לבית הכנסת.
שומע אזעקה. מוזר מאוד על הבוקר.
האזעקות נמשכות והיות שאני תכף יוצא לבית הכנסת, אומר בלב שכדאי שאסדר את הממ"ד, שמשמש לנו מעין מחסן.
כך עשיתי, כדי להקל על אשתי טליינש ועל ילדיי המתוקים.
***
בימים הבאים, כמו כל אזרחי ישראל, גם אני אמרתי שאקדיש את זמני לסייע לעם ישראל, וכך ראיתי שצצו להן קבוצות ווטסאפ ברחבי העיר. הצטרפתי לכמה מהן ובנוסף לקבוצות התנדבות שהיו קיימות עוד קודם.
הייתי לוקח חלק בפעילות כשהיו קריאות ובקשות שאני יכול לסייע בהן, כמו לפרק סוכות, לעשות משלוחים בתוך העיר יבנה, וגם מחוץ לעיר, להגיע למתנ"ס העירוני ולחלק אוכל לאנשים שזקוקים לסיוע.
זכור לי רגע אחד שמאוד ריגש אותי: בוקר אחד לקחתי על עצמי לעשות עוד משלוח אחד לפני שיצאתי לעבודה.
הייתה בקשה באחת הקבוצות לגבי בני משפחה ביבנה שיש להם קרובים חטופים בעזה, והם מבקשים עוגת יום הולדת. העוגה כבר הייתה מוכנה בדירה בעיר. יצרתי קשר עם הבחורה הנחמדה שהכינה את העוגה. הגעתי אליה ואני רואה נערה מקסימה.
"מי הכין את העוגה?" שאלתי.
והיא עונה: "אני הכנתי".
"רגע בת כמה את?" אני ממשיך לשאול.
והיא עונה: "בת 15".
"מאיפה הרצון הזה בגילך להכין עוגה?"
"פשוט רציתי שיהיה להם משהו טעים", ענתה.
כמובן שהיא ריגשה אותי מאוד, הודיתי לה ובירכתי אותה לטוב.
הגעתי לבניין שבו גרה המשפחה, אבל אין לי קוד כניסה. לקחתי את הזמן עד שמישהו יגיע או ייצא מהבניין כדי להיכנס. ואכן מישהו הגיע, ביררתי איפה גרה אותה משפחה, כי יש לי משלוח עבורם.
מסרתי להם את העוגה באותו בוקר, ואיחלתי להם בשורות טובות.
אבל זה היה רגע קשה.
מהבוקר הזה אני זוכר איך בתוך ים של חוסר ודאות, ובתוך הטירוף הזה, קמה נערה בת 15 ולוקחת על עצמה להכין עוגה טעימה למשפחה שסובלת, כדי שיהיה להם רגע מתוק.
בימים שאחרי 7 באוקטובר הרגשתי שניצת כאן בעם ישראל זיקוק של הטוב שלנו, וזה היה עוצמתי ומרגש. הלוואי שזה יהיה כאן בכל עת. ¿
גטהון קובי טפרה הוא פעיל חברתי
"בתוך הטירוף הזה, קמה נערה בת 15 ולוקחת על עצמה להכין עוגה טעימה למשפחה שסובלת, כדי שיהיה להם רגע מתוק"
