הסופר-סטארית ההוליוודית, עטורת שלושה אוסקרים חזרה לפסטיבל קאן, לראשונה זה 36 שנים, כדי לקבל פרס "דקל זהב של כבוד".
הפעם האחרונה שבה מריל סטריפ פקדה את עיר הנופש הצרפתית הייתה ב–1988, עת זכתה בפרס השחקנית המצטיינת על הופעתה בסרט "זעקה באפלה".
"בכולנו יש משהו של מריל סטריפ!", נימקו איריס קונבלוך, נשיאת הפסטיבל, ותיירי פרמו, המנהל האמנותי. "מכיוון שהקריירה שלה משתרעת על פני כמעט 50 שנות קולנוע והיא הופיעה באינספור יצירות מופת, היא חלק מהדמיון הקולקטיבי שלנו".
הקהל קיבל את סטריפ בתשואות רמות ממושכות. סטריפ הנרגשת השתחוותה לקהל ואמרה: "לזכות בפרס היוקרתי הזה, זה כבוד גדול".
השנה אין אף סרט ישראלי במסגרות השונות, מלבד "זה לא זמן לפופ", סרטה הקצר של עמית וקנין מבית הספר לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל–אביב, המתחרה בתחרות סרטי הסטודנטים. המנהל האמנתי פרמו הכחיש שבמהדורה הנוכחית ישנה הדרה של הקולנוע הישראלי על רקע פוליטי והמלחמה בעזה, והתעקש שהבחירות נעשות מטעמי איכות ורמה אמנותית. "בקאן הפוליטיקה היא על המסכים", טען פרמו. "בכלל, הפעם אנו רוצים פסטיבל שמח, נטול מחלוקות".
טקס הפתיחה נערך תחת אבטחה חסרת תקדים. עיריית קאן שחששה מהפגנות אנטי-ישראליות אסרה על קיום הפגנות באזור הטיילת וארמון הפסטיבל. כמו כן, הפסטיבל שכר אנשי אבטחה צמודים לחבר השופטים, ואסר על ענידת סיכות חטופים מצד אחד וסיכות פרו-פלסטניות מצד שני.
