אין סיבה למסיבה. שתי מפלגות ימין קיצוני זכו להישג חסר תקדים - מקום ראשון בצרפת, מקום שני בגרמניה. אך גוש מפלגות המרכז שמר על הרוב שלו בפרלמנט, ומפלגת השמאל האנטישמי של צרפת זכתה להישג לא מבוטל עם 10% ועם רימה חסן, צעירה שנולדה במחנה פליטים פלסטיני בסוריה. חסן היא האויבת הבולטת של יהודים ומדינת היהודים בשיח הצרפתי. יחד עם זאת, תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי מעידות על כיוון הרוח.
הסיבה העיקרית להישגים של הימין הקיצוני היא המהגרים. כן, בעיקר מוסלמים. רבים מהם מסרבים להיקלט. בגרמניה יש הפגנות איסלאמיסטים שקוראים לכפות את חוקי השריעה. ברוב המדינות האחרות זו האלימות שנמצאת בקו עלייה, אלה ההטרדות המיניות, זו הפשיעה, וכן, גם הפגנות התמיכה בחמאס ובחיסול ישראל. במנהיים שבגרמניה, רק פני שבועיים, מחבל איסלאמיסט רצח שוטר ודקר ארבעה פעילי ימין. החקירה הועברה למחלקה לפשעי טרור. גרמניה היא המדינה החזקה של אירופה. היא זו שהובילה את קבלת הפנים למהגרים וקלטה מיליון פליטים ב-2015, עם פרחים, מגורים ותקציבי עתק. חלקם החזירו לגרמנים רעה תחת טובה.
גם יהודים הצביעו למפלגות הימין הקיצוני. אבל יש צורך בזהירות. כמעט לכל המפלגות הללו יש שורשים אנטישמיים או פשיסטיים, שאותם הן מנסות להסתיר. לפעמים בהצלחה. אין אידיאולוגיה אחת. חירט וילדר, שמפלגתו הגיעה למקום הראשון בבחירות בהולנד, הוא הדובר הפרו-ישראלי הבולט ביותר באירופה. אבל במפלגות הימין הקיצוני של גרמניה וצרפת יש עדיין קולות אנטישמיים. וגז'גוש בראון, אנטישמי, חבר הפרלמנט הפולני, נבחר אתמול לפרלמנט האירופי. אין ספק שהוא יתחבר לחסן מצרפת. האנטישמים, משני הקצוות, תמיד מוצאים שפה משותפת.
שיח הזכויות הכניס את אירופה לתרדמה. התקינות הפוליטית מנעה דיון רציני וענייני בשאלות של הגירה, תרבות והשתלבות. לפני שני עשורים בדיוק כתב דייוויד גודהארט, אינטלקטואל בריטי ליברלי, על הסתירה בין גיוון לבין סולידריות. ככל שנקלוט יותר זרים, הוא טען, נאבד יותר את הסולידריות. המאמר עורר אז סערה. הרי אסור לומר דברים כאלה. המציאות סיפקה עוד ועוד סימני אזהרה, הם לא הועילו. האליטות דיברו בשפה אחת. הרחוב חש אחרת. זו הסיבה לעליית אותו ימין שמציב את עצירת ההגירה בראש סדר היום. גזענות? ראש ממשלת בריטניה, בן למשפחת מהגרים הינדים, יזם בעצמו חקיקה נגד הגירה. אין כאן סתירה. חלק גדול ממצביעי הימין באירופה לא מתנגדים למהגרים באשר הם. הם מתנגדים למהגרים שמסרבים להשתלב או צווחים בחוצות הערים הגדולות את רצונם לכפות את חוקי השריעה. אם היה לכם כל כך רע שם, שואלים האירופאים, מדוע אתם רוצים להפוך את המקום החדש למקום שממנו ברחתם? תשובה הם לא מקבלים. אבל לקלפיות הם הולכים.
האם ישראל צריכה לברך על התוצאות? הפרלמנט האירופי נשלט בשנים האחרונות על ידי גוש מפלגות המרכז, והוא יהיה עכשיו קצת יותר ימני. איך זה שעם פרלמנט כזה נמשך המימון לגופים פלסטיניים שעוסקים בהסתה ושוללים את זכות קיומה של ישראל? ובכן, הפרלמנט הוא לא הגוף החזק ביותר. נציבות האיחוד, במרחק של דקות מהפרלמנט, נוקטת במדיניות משל עצמה. זה ה"דיפ סטייט" של אירופה. נפגשתי בעבר עם הפקידים שמחלקים תקציבים. תמיד יש להם תירוצים. כך שבטווח הקרוב לא יהיה שינוי. בטווח הארוך? בהחלט ייתכן.
