אם דרושות דוגמאות נוספות לחוסר האמון התהומי ששורר בין אלה שאמורים להנהיג אותנו בשעה קשה זו ולהשפעתו ההרסנית על היכולת להתמודד בהצלחה עם שלל האיומים שלפתחנו, הגיעו הניסיונות השונים לחקור את כשל 7 באוקטובר ואת המלחמה וסיפקו אותן שוב, ושוב, ושוב.
ראשית הייתה זו החלטת הממשלה לדחות את הצעת היועצת המשפטית לממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית לאירועי המלחמה (ולא למה שקדם לה): בהרב-מיארה הציעה להקים בדחיפות ועדה כמענה לאיומים נגדנו מצד בתי הדין הבינלאומיים בהאג בפרט, וערכאות משפט בינלאומיות בכלל. בלשון שגם הדיוטות מבינים, היא הסבירה מדוע ועדה כזו היא הפתרון היחיד שמתאים - הן משום שהמנגנון קיים בדין שנים ולא מוקם אד-הוק (מה שמעלה חשד לגבי כוונת מקימיו), והן משום עצמאותו שחשובה לעקרון המשלימות. היא סבורה שאם ישראל תחקור בעצמה את החשדות לפשעי מלחמה בעזה, יקשה על מבקשי רעתנו מעבר לים לפעול באופן שיביא ל"פגיעה משמעותית באינטרסים של המדינה וכמובן בראש הממשלה ובשר הביטחון באופן אישי" (רמז כה עבה שגם קורא עיוור יוכל להבינו ללא כתב ברייל).
בהרב-מיארה צודקת. אמנם אפשר שזה לא יספק את האנטישמים והצבועים בהאג, אבל זה לבטח יקשה מאוד עליהם. זה הרי מה שקרה בנוגע לעלילות הדם השקריות שהוטחו בחיילי צה"ל בפרשת המרמרה: הממשלה מינתה אז ועדה ציבורית בראשות השופט יעקב טירקל ז"ל, שצירף שני משקיפים זרים מצפון אירלנד ומקנדה, ויחד הם מצאו שחיילינו פעלו כדת וכדין. בעקבות זאת מדינות רבות (החשובה שבהן - ארצות-הברית) ראו את העניין כסגור, מה שהביא להסרת הסכנה. זו הסיבה שהיועמ"שית מציעה שהוועדה תיתן "עדיפות לפרסום מוקדם של מסקנות הנוגעות להיבטים הנבחנים כעת על ידי ערכאות בינלאומית" ותכלול "מומחי משפט בינלאומיים זרים".
נתניהו, שהקים את ועדת טירקל, מבין זאת, והוא גם יודע היטב שהפעם ועדת בדיקה ממשלתית לא תספיק, אז מדוע מיהר לדחות את ההצעה בטענה ש"טרם בשלה השעה לחקור את כלל אירועי המלחמה ומה שקדם לה"? מסיבה פשוטה: הוא לא מאמין. לא ליועמ"שית, ולא שוועדת החקירה הממלכתית לא תרחיב על דעת עצמה את המנדט ותחקור גם את שקדם למלחמה.
יש להודות שחששו לא מופרך. שופטי העליון שלנו (שאחד מהם יעמוד בראש הוועדה מתוקף החוק) כבר הוכיחו - במיוחד בפסיקות השנה האחרונה - שהם עושים ככל העולה על רוחם ולא כבולים לאף ניסוח, ברור ככל שיהיה (לרבות של הלכותיהם שלהם). מה גם שבתקופת הרפורמה המשפטית הפכו רבים מהם בחוסר אחריות משווע לשחקנים פוליטיים באופן כה קיצוני, שקשה לתת בהם אמון כשופטים נטולי פניות. כך או כך, התוצאה היא שוועדת חקירה לא תוקם. את הנזק ישלמו לא רק ראש הממשלה ושר הביטחון, אלא כולנו.
כך גם בנוגע להליכי הביקורת שפתח מבקר המדינה נגד צה"ל ושב"כ בקשר לאירועי המלחמה. גם כאן ברור שלמרות התנגדות הצבא (שאף פעם לא אהב בדיקות של אנשים מחוץ למילייה) הרעיון של ביקורת בזמן אמת נכון ודרוש, במיוחד במלחמה שצפויה להימשך זמן רב. אז מאין התנגדות היועמ"שית שהביאה אתמול את בג"ץ להוציא צו ארעי ולעצור את הביקורת? בדיוק מאותו מקום: היא אינה מאמינה בכנות מניעי המבקר שנתפס כמוטה לטובת נתניהו. גם פה התוצאה תפגע בכולנו: צה"ל ימשיך לחמוק מביקורת בזמן אמת, ואותן טעויות יחזרו על עצמן עוד במלחמה זו.
אז ההוא לא מאמין להיא וההיא לא מאמינה להוא, וכתוצאה מכך איש לא עושה את תפקידו והכל משותק למעט המחיר שממשיך להאמיר כל הזמן. בדמים.
חששו של נתניהו לא מופרך: שופטי העליון כבר הוכיחו, במיוחד בפסיקות השנה האחרונה, שהם עושים ככל העולה על רוחם ולא כבולים לאף ניסוח