עבור תלמידי מחוז הצפון - אלו המפונים ואלה שבטווח הירי מלבנון ולא פונו לאחר חודשים רבים של טלטלות, למידה תחת אזעקות וריצות חוזרות למקלטים ולמרחבים מוגנים - זו הייתה עוד שנה אבודה, חסרה בשעות לימוד, במורים ובתמיכה לימודית ורגשית.
במצב המורכב הזה, משרד החינוך נערך לפתיחת שנת הלימודים הבאה במחוז הצפון באמצעות שני תרחישים בשל הערפל וחוסר הוודאות הביטחוני.
שר החינוך, יואב קיש, אמר השבוע כי משרד החינוך נערך בשני מתווים במקביל: רישום כפול של התלמידים בבתי הספר המקוריים ברשויות בצפון, ומתווה שני של רישום בבתי ספר עורפיים שנפתחו וייפתחו ברשויות שאליהן התפנו עם המשפחות.
"קבענו את 1 באוגוסט כמועד האחרון לגבי אופן פתיחת שנת הלימודים באחד משני התרחישים", אמר קיש: "כרגע זו ההחלטה והיא יכולה להשתנות בהתאם למצב". לדבריו, הוקצו 140 מיליון שקל להקמת בתי ספר עורפיים שישמשו את התלמידים מרשויות שלא פונו, אך מצויים בטווח הירי של חיזבאללה.
בדיון שקיימה באחרונה ועדת החינוך של הכנסת נדונו הקשיים שעימם מתמודדת המערכת, התלמידים והמורים. גורמי חינוך בצפון מציינים כי בשל חוסר הוודאות בקרב ההורים, וכן לאחר שרבים "טעמו" את יתרונות מערכות החינוך ברשויות במרכז הארץ, קיים חשש שיותר מ-30 אחוז מהתלמידים לא יחזרו למסגרות החינוך שלהם.
בשל חוסר הוודאות, רבים אחרים אינם יודעים היכן לרשום את ילדיהם - ביישוב שאליו התפנו, או להמתין עד לקבלת החלטה לגבי החזרה.
מתן דוידיאן, רכז החינוך בשלומי שמפונה לירושלים, אמר: "אין לנו שיבוצים לשנה הבאה במערכת החינוך בירושלים. עיריית ירושלים לא רוצה אותנו פה, והפסקנו את ההתקשרות איתה עד שמשרד החינוך יתערב".
שלי דדיה, מפונה משלומי לירושלים, סיפרה על הקושי של הילדים: "גם כשהם משתלבים בחינוך בירושלים, הם לא משתלבים איתם. הם ערים בלילות עד שעות מאוחרות. לא הולכים לבית הספר. שמונה חודשים בחוסר מעש".
כפי שהציגה רחל טיבי, נציגת תחום החינוך המיוחד בשלומי, "בחינוך המיוחד נמשכים הלימודים עד השעה 12 וחצי במקום עד השעה חמש. מהשעה 12 וחצי הם לבד בחדר במלון, חסרי אונים".
קרן רז פלר, מורה מפונה ממעין ברוך שייצגה בדיון את הסתדרות המורים, אמרה כי יש עומס גדול על עובדי ההוראה שמחזיקים בכיתה המקורית שלהם וגם את הכיתה החדשה שאליה המורה המפונה משובץ להוראה.
"אנחנו נערכים לשנה נוספת של פיזור תלמידים בכל רחבי המדינה", אמר עופר זפרני, מנהל אורט דנציגר קריית שמונה, "כעת מתבצעת חשיבה והתארגנות של רשת אורט ובית הספר אורט דנציגר לכיוון הקמת בית ספר בטבריה. התכנון לרכז את אורט דנציגר בביג פוריה. הם יגיעו מחצור, כרמיאל, מרחב כנרת בטבריה, וילמדו שם כ-600 תלמידים".
מנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך, אורנה שמחון, אמרה בדיון בוועדת החינוך של הכנסת כי אין ילד שלא יהיה לו מענה. עם זאת, היא הודתה שלא תמיד רשויות מקומיות ששות לקבל תלמידים מפונים.
לדבריה, משרד החינוך נערך לפתיחת שנת הלימודים בתרחישים שונים של חזרה לבתים או המשך הפינוי על ידי פתיחת מוסדות לימוד חלופיים. זאת באמצעות שיפוץ מבנים קיימים והוספת מבנים יבילים, וכל זה כבר מתוקצב בהחלטת ממשלה, לטענתה. עם זאת, הודתה שמחון כי "לא נוכל להבטיח שהתלמידים יקבלו את כל השעות".
באשר למחסור בצוותי הוראה, שמחון טענה ששיכנעה את הצבא לתת למחוז הצפון שלושה גרעיני נח"ל שהוכשרו להוראה, ובכפוף להסכמת הרשויות המקומיות הם ייכנסו למערכת בגליל העליון, מרום הגליל ומבואות החרמון.
בנוסף, לדבריה, כדי להתגבר על החוסר במורים שחלקם פונו, משרד החינוך גייס מורים ומנהלים שפרשו לגמלאות. בנוסף, המחוז דאג לקיים מרתונים לימודיים לתלמידים המפונים במהלך החופשות וניתנו שעות תגבור רבות. כמו כן, חיזק המשרד את החינוך הבלתי פורמלי בבתי המלון ובבתי הספר הזמניים.
ליהיא שושן
לומדת ב: תיכון "דנצינגר" בקריית-שמונה
פונתה ל: כפר יונה, נתניה
אני מתגעגעת לחברים שלי. רובם הגדול במלונות בטבריה ובאילת. אני כאן עם אמי בתיה, אבי עמי וסבתא וסבא. קשה לי מאוד. בשנה הכי חשובה, שנת הבגרויות, פוניתי מהבית. זה היה ממש סיוט, התחלתי ללמוד בבית הספר התיכון חיים גורי בנתניה, הייתי צריכה ממש להמציא את עצמי מחדש. להכיר חברים חדשים בכיתה י"ב זה קשה, בעיקר כשהחברים האמיתיים שלך לא כאן. היו ימים קשים ממש, כשאתה רואה מה קורה לבתים של חברים ומשפחה בקריית-שמונה המופגזת: איך אפשר בכלל להתרכז ככה בחומר לבגרויות?
ליאור בן אהרון
לומדת ב:תיכון "הר וגיא" בקיבוץ דפנה
פונתה ל:טבריה, פרדס חנה
אם יש משהו שמזהים אותי בחודשים האחרונים על פיו, הוא המזוודה האדומה שלי. שם יש לי תיק רחצה, נעליים, בגדים - וככה אני נעה ממקום למקום מאז 7 באוקטובר. זה הסיוט שנכפה עליי ועל המשפחה שלי. אבא שלי נשאר בקיבוץ, הוא חבר בכיתת הכוננות. אמא שלי החליטה שדי עם מלונות ובתי הארחה, ואז היא שכרה דירה עבורנו בפרדס חנה-כרכור.
החזרות למסיבת הסיום היו במושבה ביסוד המעלה. היה לי חשוב להיות שם, להשתתף מסיבת הסיום שלנו, להיפגש עם חברות וחברים מהשכבה שלי אחרי חודשים ארוכים שלא התראינו בכלל. באוגוסט אני יוצאת לשנת שירות... אני מקווה שהביטחון שלנו בצפון ישוב.
אור בונפד
פונה מ: שלומי
גר ב: ירושלים
בבית היו לי חברים, בית ספר, הכול. החברים שלי פונו למקום אחד, ואני למקום אחר. זה קשה. אתה לא יודע מה לגבי עבודה, לא יודע לגבי צבא, לא יודע בקשר לשום דבר, כי אתה לא יודע מתי תעבור ותלך מפה. פתאום מחר אומרים לך "תחזור", אבל אתה מפחד לחזור, כי אתה לא מרגיש בטוח.
זה מאוד קשה להתאקלם במקום שאתה לא מכיר. הייתי קם, הולך לבית ספר, חוזר ויש אוכל חם. פה הם מחליטים לי מה לעשות, מתי לאכול, מתי לקום. בבית אתה מסדר את החיים שלך. אתה חוזר מבית ספר, יכול ללכת לעבודה, לעשות מה שאתה רוצה. כאן אם לא תקום לחדר אוכל תצטרך להזמין משהו מבחוץ. בסופו של דבר אני ילד, אני לא יכול ליפול על אבא שלי כל הזמן "אבא תזמין לי", מאוד יקר בירושלים.
