תפקיד השוטר מורכב ומצריך הקרבה ויכולות מגוונות. בירושלים זה נכון פי כמה וכמה, והתקופה הזו מאתגרת במיוחד. בצל מלחמה שנמשכת כבר זמן רב, המחאות הפכו בשנה וחצי האחרונות לשגרה. כמעט מדי יום אנחנו נדרשים לשמירת הביטחון והסדר במחאות שונות בירושלים. לפעמים כמה פעמים ביום. על מרבית המחאות, בטח כשהן מתואמות ומתנהלות כחוק, לא נכתבות כתבות בעיתונים.
חופש הביטוי והמחאה חשוב, אך אינו מוחלט ואסור שיבטל וירמוס את חופש התנועה, את החופש לחיות בבטחה ובביטחון, ובוודאי אסור שירמוס את חוקי המדינה. אנחנו משטרה של כולם. של תושבי הרחוב, של משתמשי הדרך, של בעלי העסקים ושל המפגינים. לכולם יש זכויות ויש להגן עליהן ולאזן ביניהן.
לעיתים המרחק קצר בין מחאה להפרת סדר, כמו זו שראינו שלשום, קצר - אבל הקו מאוד ברור. מחאה, שהתנהלה במשך שעות בכנסת ובתהלוכות מתואמות שאותן איפשרנו ואיבטחנו, הפכה להפרת סדר שכללה פריצות מחסומים משטרתיים, הצתת שריפות, תקיפות שוטרים והתפרעות אלימה. הזעם השתלט על ההפגנה והוביל אותה למקום מסוכן ופסול, והמראה של רחוב עזה נדמה באותה שעה כשדה קרב ולא כמחאה.
פיקדתי על כוח של שוטרים בהפגנות שלשום. ראיתי את הניסיון להכיל, להידבר, לכרוז, לאפשר. זה לא עבד אל מול המון משולהב שניסה להגיע לבית רה"מ דרך השוטרים. את משימותינו אנחנו לא בוחרים אך חייבים לבצע אותן. וכן, לעיתים זה מצריך שימוש בכוח ובאמצעים, כשהדרכים האחרות לא עובדות. מעצרים והדיפת מפירי סדר לא מצטלמים יפה, אך הכרחיים לשמירת החוק והסדר ולמניעת מצבים שאסור שיהיו במדינת חוק. ברור לכולם שאם היה אחרת, היו שואלים איפה המשטרה?
צורמות לא פחות מהפרות הסדר ותקיפות השוטרים היו המילים. באותו הערב, במהלך שיח בין בלשים למספר מוחים, הוטחו באוזני השוטרים אמירות כמו: "אנחנו החוק" ו"אתה האויב שלי". זוהי טרמינולוגיה מסוכנת של מי שמבקש להפגין אבל בפועל מפר את הסדר. לצערנו כמעט שהתרגלנו אליה. יש לי מספיק שנות ותק, עברתי דבר או שניים. ועדיין, בסוף הערב, נשארתי עם שני בלשים חבולים בגופם מאלימות של אותם מפירי סדר, ועם כאב חד שאותם אנשים רואים בי "אויב".
הביא לדפוס: מאיר תורג'מן
