בשבוע שעבר פגשתי ליד גיתית מתנחל שזיהה אותי מהתקיפה, ולדעתי מכיר את האנשים שהרביצו לי. הוא צעק לי ש"אתה שקרן, אף אחד לא הרביץ לך, המצאת את כל הסיפור הזה. אתה שונא אותנו, אתה אוהב ערבים, אתה לא יהודי ואתה נגדנו". השבתי לו, לאותו מתנחל, שגר בקרוואן מעל גיתית, בפשטות: "אני עיתונאי ואני עושה את העבודה שלי". הרגשתי לא נוח פתאום, אחרי התקיפה שעברתי. רוצים להוציא אותי שקרן. ואז הגיע אמש הסרטון בכאן 11. הנה, רואים איך שמרביצים לי. ממש התחלתי לבכות כשראיתי את הסרט. אלה שהרביצו לי חיטטו לי בתיק הצילום, ואני הייתי חסר אונים, בלי מי שיגן עליי. לקחו כל דבר שהיה לי שם, הרגשתי כעלה נידף ברוח. אדם הנתון לחסדי אותם מתנחלים שהכו אותי ללא רחם.
הסרטון שפירסמו בכאן 11 ריגש אותי, בעיקר כי הוא הוכיח שכל מה שסיפרתי קרה, אחד לאחד, במציאות. גם כשניסו להציג אותי כאילו המצאתי חלק מהאירוע. חבורת מתנחלים שהסתירו את פניהם, מה שמעיד על פחדנותם, הכו אותי ובזזו את כל מה שהיה עליי, מצלמות, מפתח של אופנוע. הם חיטטו בכל הדברים שלי כאילו אני אוויר. היו שם שניים-שלושה חיילים. התחננתי אליהם שיצילו אותי, צעקתי "תצילו אותי". הם עמדו והסתכלו איך מרביצים לעיתונאי מולם, ולא עשו כלום. לראות איך מכים אותי רק משום שעשיתי את העבודה שלי – זה פשוט נורא.
אני מתרגש. בכיתי. הסרטון הוכיח כל מה שסיפרתי. כאן 11, שפירסמו את הסרטון, הראו לכל ישראל כמה המתנחלים האלה, שאין דרך אחרת לקרוא להם חוץ מחיות אדם, אנשים שמכים עיתונאי שיכול להיות מבוגר מההורים שלהם - כמה הם איבדו את "דרך הארץ" שלהם. איך הפכו לחיות אדם שמתנפלות על טרף ללא רחם.
