הכטבמ"ים ורקטות הבורקאן מדגימים איך איום פשוט יחסית יכול לערער את הביטחון בעליונות הטכנולוגית של ישראל - ביטחון שזועזע כבר קשות כשכשלה "העליונות המודיעינית" ב-7 באוקטובר. גם כאן הסכנה היא בהתמכרות לחידושים ולתחכום בדרך לפתרון בעיה פשוטה. שני האיומים טסים נמוך, הבורקאן מהיר יותר, שטוח מסלול אבל קצר טווח וחסר היגוי; הכטב"מים לעומתו טסים נמוך גם הם, אך הרבה יותר לאט ויכולים להיעלם ממכ"ם, בתוואי הקרקע. לכן הם מיורטים מהאוויר. כמו הערכת החסר של "חמאס מורתע", גם כאן, מערכת הביטחון - שמכירה את האיומים הללו שנים - התייחסה אליהם כאל איום משני, למרות התרעות השטח. כך זה חמק מתחת להישגי מערכות-העל של ההגנה האווירית הרב-שכבתית - כשמערך פרוס נכון של סורקים אלקטרו-אופטיים פשוטים, משולב בתותחי הנ"מ הרב-קניים הזקנים, יכול היה לספק הגנת-נקודה טובה כבר מזמן.
ושוב, הבעיה היא הערכת חסר - הפעם של חומרת החזית הטכנולוגית. האיראנים ושלוחיהם התקדמו בצעדי ענק לסגירת הפערים הטכנולוגיים שהיו בעבר. בתחומים רבים כושרם היצירתי איננו נופל משלנו. איראן גדולה פי שמונה מישראל, עתירת משאבים למרות הסנקציות נגדה, ומשופעת במדענים מהמעלה הראשונה שהוכשרו במיטב האוניברסיטאות במערב ובמזרח. מעל לכל, משאביה נשלטים על ידי צמרת ומנגנון הממוקדים כולם ביעד מרכזי אחד: הפיכתה למעצמה צבאית עולמית. יעד שבהרבה מובנים כבר השיגו אותו.
אנחנו, למולם, חסרים מיקוד כזה כבר כמה עשורים. משאבי הפיתוח הביטחוני של ישראל מתפזרים אל תוך השוק העולמי בלי שהתקבול מושקע במלואו לשימור הפער. התעשיות הביטחוניות כבולות כלכלית לשוק הבינלאומי ופחות לצורכי צה"ל, שמוגבלים בהיקפם ומעוטי תקציב. בהיעדר מדיניות לאומית של יעדי פיתוח ביטחוני, צורכי הפיתוח השונים של גופי הביטחון נקבעים בפועל כפשרה בין לחצים ואינטרסים, ולא בהערכת מצב טכנו-מבצעית כוללת של שדה הקרב העתידי. אין פורום או גוף שזה תפקידו. ראש מפא"ת, האחראי לפיתוח במערכת הביטחון, הוא טכנולוג. אנשי הצבא חסרים מומחיות טכנולוגית. משרד הביטחון מנהל תוכניות פיתוח חוץ-צבאיות עתירות משאבים - לא פעם בניגוד לעמדת הצבא, והמטכ"ל מאשר תוכניות חומש וירטואליות חסרות בסיס תקציבי אמיתי. לאיראנים, עם משאביהם והשליטה הריכוזית הדרקונית שלהם, יש את הלוקסוס לנהל שוק חסר יעילות כזה של גופי פיתוח ותעשיות עתירות ידע - לנו אין.
גם בחזית הזו אנו תחת איום להפוך "עם לבדד ישכון". הולך ומסתמן מולנו בהדרגה משטר סנקציות לא רשמי, שמשמעותו המעשית אמברגו חלקי על רכש ביטחוני. במחסור הכרוני של חומרי גלם ומוצרי יסוד ביטחוניים שגרמה המלחמה באוקראינה, מצבנו מתחיל להתקרב למצבה של איראן בתחילת הסנקציות על תוכנית הגרעין שלה. אלא שלאיראנים יש את רוסיה וסין שימלאו את כל מחסורם; לנו יש כרגע רק את ארה"ב - בתנאי שלא תפקע סבלנותה למול הלהג הנבוב של צמד מצביאי נצח ישראל, למודי הקרבות, שנוהג בממשלה.
לא רק דיקטטורות, גם דמוקרטיות יודעות להלאים בפועל את משאביהן הביטחוניים בשעת מלחמה. כך עשו ארה"ב ואנגליה במלחמות העולם. כך עושים האיראנים מאז מלחמת איראן-עיראק. פוטנציאל מבוזבז משמעו אופק גבולי ליכולתה של ישראל להגן על עצמה. אסור שנשלה את עצמנו: הלקח העיקרי שלמדו האיראנים בתשעת חודשי הלחימה הוא שבמהלך רב-זירתי בו-זמני, משולב ומתואם טוב יותר - הכרעת ישראל אפשרית. התקיפה ב-14 באפריל הסירה אצלם מחסום. הם ינסו שוב. נצטרך להשקיע ולכוון את כל משאבי המחקר והפיתוח הביטחוני למאמץ קדחתני כדי לפתוח שוב פער. התקפי הפעם, לא רק הגנתי. צריך לשם כך את כל מה שיש לנו. ממכון ויצמן והאוניברסיטאות ועד אחרון בתי המלאכה בזרועות. מסיבה זו, בנוסף על הסיבות המיידיות האחרות, עלינו לסיים את הלחימה עכשיו ולחתור למהלך שיביא עסקת חטופים בעזה והסדר בצפון - בידיעה שכל הסדר היום יהיה זמני, עד לסיבוב הבא, אם לא נפתח שוב פער כדי למנוע אותו. האם זה אפשרי? כן, זה אפשרי. אבל לא תחת הממשלה הזו.
ידידיה יערי כיהן כמפקד חיל הים וכמנכ"ל רפאל