ב-9 ביוני, אחרי ניצחונה של מפלגת ׳האיחוד הלאומי׳, פיזר הנשיא מקרון את האספה הלאומית והנשיא החליט כי יש לערוך בחירות בזק: "עליית הלאומנים היא סכנה לצרפת וליבשת כולה. אני לא יכול להעמיד פנים שלא אירע כלום", הוא אמר. אלא שבסיבוב הראשון לאספה הלאומית הצרפתים נהרו לקלפיות. 67% כמעט מבעלי זכות הבחירה מימשו אותה ועשרה וחצי מיליון צרפתים אמרו כן למפלגתה של מרין לה פן, שקיבלה 33% מהקולות. איחוד השמאל 28% אחוזים והקואליציה של מקרון, "ביחד", רק 20%.
מתוך המועמדים שנבחרו כבר בסיבוב הראשון, מחציתם מגיעים ממפלגת הימין הקיצוני. כדי למנוע אפשרות ש"האיחוד הלאומי" יקבל רוב מוחלט, החליטו מועמדים מהשמאל, המרכז והימין המתון לוותר על ההזדמנות להיבחר בסיבוב השני והשאירו את בעלי הסיכויים הטובים יותר לנצח את "האיחוד הלאומי", גם אלו מהקצה השני של הקשת הפוליטית. הם עשו זאת בעקבות הכרזתם של לה פן וברדלה כי לא יקבלו את משימת הרכבת הממשלה, אלא אם כן יהיה להם רוב מוחלט. "אין בכך טעם אם אהיה ראש ממשלה שבועיים ואז אתפטר בשל הצבעת אי-אמון" - אמר ברדלה.
נכון לשישי בערב, התאריך האחרון שבו מותר לפרסם סקרים לפני יום הבחירות, "האיחוד הלאומי" רחוק מלקבל את 289 המושבים (מתוך 577) הדרושים לו כדי לקבל רוב מוחלט. הסוקרים מעריכים כי המפלגה תקבל בין 175 ל-205 מושבים (לעומת 89 באספה הקודמת), הכל תלוי באחוז המצביעים. רבים מהצרפתים אמנם בחופשה, אולם יותר משלושה מיליון השאירו ייפויי כוח כדי לאפשר לאחרים להצביע במקומם.
לפי הסקר תקבל "החזית העממית החדשה" - המורכבת ממפלגות השמאל : "צרפת המורדת", "המפלגה הסוציאליסטית", "הירוקים" ו"המפלגה הקומוניסטית" 145 עד 175 מנדטים. הקואליציה של מקרון "ביחד" תזכה בין 118 ל–148 מושבים. באספה הלאומית היוצאת הם החזיקו ב-245 נציגים. מפלגת "הרפובליקנים" צפויה לקבל עד 67 מושבים והשאר יתחלקו בין מפלגות קטנות.
אלא שהרעיון של מעטפה ובתוכה פתק בעד נציג של "צרפת המורדת" שהצטיינה לאורך כל מסע הבחירות לפרלמנט האירופי ולאספה הלאומית בגישה אנטי-ישראלית ואף אנטישמית, רק כדי לעצור את הימין הקיצוני מלהשיג רוב, מכעיס רבים מהבוחרים היהודים. בהודעה משותפת ויוצאת דופן קוראים ארבעת הגופים החשובים ביותר בקהילה הצרפתית באמצעות נשיאיהם: יונתן ארפי, נשיא הקריף (איחוד הארגונים היהודיים בצרפת) אלי קורשיה, נשיא איחוד הקהילות היהודיות, הרב הראשי בצרפת חיים קורסיה וכן אריאל גולדמן נשיא הקרן החברתית היהודית המאוחדת, לא להצביע לאף אחת מהמפלגות הקיצוניות: "ב-7 ביולי צרפת תכריע את גורלה. לא, הפופוליזם והלאומניות מעולם לא היו חומה בצורה נגד האנטישמיות או הביאו לשלום ולרוגע". עמדה זו חולקים גם חלק מהפוליטיקאים, כמו שר הכלכלה ברונו לה מייר, שהודיע כי הוא תומך במדיניות "לא לשני הקצוות הקיצוניים".
אולם לא כולם חושבים כך. צייד הנאצים סרז׳ קלרספלד, שהודיע שאם יצטרך לבחור בין מפלגתו של מלנשון, שטען כי "נותרו רק שרידים של אנטישמיות בצרפת" בשעה שחברים במפלגתו תומכים בהשמדת ישראל, לבין מפלגת "האיחוד הלאומי", הוא יעדיף את הימין הקיצוני. "בין מפלגה אנטישמית למפלגה פרו–יהודית, אבחר בפרו–יהודית", אמר.
יש לציין שככל שמתקרב מועד הבחירות, עולים עוד ציטוטים של מועמדים של "האיחוד הלאומי" עם התבטאויות גזעניות ואנטישמיות, תיאוריות קונספירציה והצהרות על תמיכה בפוטין. לה פן, שהגילויים הללו מפריעים לתדמית המתונה שהיא מנסה לצייר, ניסתה להדוף את הביקורת בדברה על התבטאויות גזעניות מהצד השני של הקשת ואמרה ש"יש להבדיל בין אנשים שנכשלו בלשונם כי אינם בוגרים של בתי ספר יוקרתיים ל'כבשים שחורות' שכלפיהם אנחנו מאוד קשוחים בוועידת המפלגה ומסירים את תמיכתנו" - אלא שבדיקה העלתה שרבים עדיין מופיעים כמועמדיה.
במצב הביש שאליו נקלעה צרפת ישנם שלושה תרחישים אפשריים. הראשון הוא רוב מוחלט באספה הלאומית של "האיחוד הלאומי". במקרה כזה ימשיך מקרון לכהן כנשיא ואילו ז'ורדן ברדלה, יהפוך לראש ממשלה. שיתוף הפעולה ביניהם יהיה מתוח עד בלתי אפשרי.
השני הוא "חומה רפובליקנית" שבה יגיעו להסכמה כל המפלגות האחרות בבית הנבחרים לעשות הכל כדי למנוע רוב והרכבת ממשלה על ידי "האיחוד הלאומי". הקושי יהיה בהסכמות בין מפלגות שהמצע שלהן הפוך, כמו "צרפת המורדת" ו"הרפובליקנים", למשל.
התסריט השלישי הוא ממשלת מומחים שאינם פוליטיקאים, שישמשו כממשלת מעבר עד השנה הבאה. גם במקרה הזה הם יתקשו לחוקק.
החוקה הצרפתית אינה מאפשרת לפזר את האספה הלאומית, אלא בעוד שנה.
