הָעוֹלָם תָּמִיד יְפַזֵּר לָנוּ סִימָנִים
עָלֵינוּ לִפֹּל לְתוֹכָם כְּמוֹ לְחֹרִים
שְׁחֹרִים, עָלֵינוּ לֶאֱסֹף אוֹתָם כְּמוֹ
גּוֹגוֹאִים אוֹ גֻּלּוֹת אוֹ בּוּלִים אוֹ מַגְנֵטִים
שֶׁל מוּזֵאוֹנִים, עָלֵינוּ לְהַקְשִׁיב לָהֶם
כְּמוֹ לְצִיּוּץ בֹּקֶר שֶׁל צִפּוֹרִים
וְהַבֹּקֶר רָאִיתִי אֶת יֵהוּא יָרוֹן
וְהוּא לֹא יוֹדֵעַ שֶׁאֶפְגֹּשׁ אוֹתוֹ גַּם בָּעֶרֶב
בְּהַשָּׁקַת הַסֵּפֶר הֶחָדָשׁ שֶׁל מֵיטַל זֹהַר,
לֹא סִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁבְּדִיּוּק מַמָּשׁ עַכְשָׁו
מִתְנַגֵּן לִי בַּסְטְּרִימִינְג הַצִּפּוֹר הַשְּׁחֹרָה
אוֹתָהּ רָאִיתִי עוֹד קֹדֶם בָּרְחוֹב, קָרְצָה לִי
בְּעֵינָהּ הַשְּׂמָאלִית, הִיא לֹא תֵּדַע שֶׁצִּלַּמְתִּי
אוֹתָהּ וְשָׁאַלְתִּי אֶת הַבִּינָה מָה הִיא יְכוֹלָה
לְסַפֵּר לִי עָלֶיהָ וְהִיא לֹא הָיְתָה בְּטוּחָה
הַאִם זֶהוּ זַרְזִיר אוֹ פָּשׁוֹשׁ וּתְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי
תְּמוּנָה יוֹתֵר בְּרוּרָה יוֹתֵר חַדָּה וּבְכָל זֹאת
בִּקַּשְׁתִּי לָדַעַת עַל פָּשׁוֹשִׁים וְהִיא תְּסַפֵּר
שֶׁהֵם לֹא נוֹדְדִים, נִשְׁאָרִים כָּאן בְּיִשְׂרָאֵל
וְיֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁעָזְבוּ, חֲבֵרִים שֶׁהֶחְלִיטוּ, דַּי
לֹא עוֹד, דַּי זֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי, דַּי. וְעָצַרְתִּי
לַחְשֹׁב עַל מְנַת לְפַקְפֵּק בֶּאֱמוּנָה שֶׁאֶפְשָׁר
אַחֶרֶת, שֶׁהֵם צוֹדְקִים וַאֲנִי מֵהַהוֹזִים
וְהִפְסַקְתִּי כִּי הַסִּימָנִים בִּקְּשׁוּ מִמֶּנִּי
הִשָּׁאֵר, הֱיֵה עֵרָנִי, נוֹעַ בִּמְהִירוּת
כֵּן, קַנֵּן כָּאן אֶת הַקֵּן.
