"החטופים סובלים אבל לא מתים", אמר נתניהו בדיון שהתקיים בקבינט הביטחוני לפני יומיים, לפי הדיווחים שהתפרסמו בתקשורת. אמר ושבר בתוך כך שיא אולימפי חדש, עוקף ברגע האחרון את צחי-תקלה-הנגבי, בתחרות שמתנהלת אצלו בממשלה במקצה אטימות ואובדן דרך. לא שסטרוקית קוטלת קנים או שבן גביר וסמוטריץ' אינם מתמודדים ראויים, אבל עדיין, נתניהו היה זה שקרע את הסרט, ולא לתפארת מדינת ישראל.
העובדה שראש הממשלה של כולנו, גם של התצפיתניות - מותשות, מדממות ומבוהלות, על המזרנים, בתמונה שצולמה לפני תשעה חודשים לערך - בחר לנסח כך את הדברים היא פוגענית, בוטה ומעליבה. ומי יותר מנתניהו, אשף המדיה, היה צריך להבין שגם אם הוא חושב כך, צריך להיות מנותק לגמרי מההוויה הציבורית כדי לשפוך את הזבל הוורבלי הזה על ראשי המשפחות שאין דרך לתאר את סבלן.
מה שנתניהו בעצם אמר, שמפתיע כל פעם מחדש כמה נמוך הוא יכול לרדת, הוא שיש זמן. שום דבר לא בוער ושיפסיקו לאיים עליו עם הסטופר. יש לו סדרי עדיפויות משלו.
ועל כך אפשר לומר שלושה דברים: הראשון, שעובדתית אין זמן וכן מתים מזה. ההערכות שמתייחסות למספר החטופים והחטופות שהגיעו בחיים לעזה ומתו במהלך החודשים שעברו מאז, הן קשות. וגם אם מדובר בהערכות בלבד די בכך כדי להבהיר שהזמן הוא פקטור קריטי. שנית, שהטענה שהעלה נתניהו באותו דיון, שאנחנו בדרך לחיסול חמאס - היא טענה נואלת. אנחנו לא. לא השמדנו עדיין את כל מערך המנהור בעזה, לא חיסלנו את כל, או למצער, את מרבית מחבלי חמאס, ואנחנו לא קרובים, לא כפסע ולא כפסיעותיים מהניצחון המוחלט.
נתניהו צודק כשהוא אומר שאת הנאציזם, המודרני, על צורותיו העדכניות, צריך להשמיד. שלא ייתכן שארגון טרור המצהיר שמטרת העל שלו, מהות קיומו, היא חיסולה של מדינת ישראל והשבת האדמות הקדושות – ימשיך להתקיים מאות מטרים מבתי התושבים בעוטף עזה. מצד שני, נוכח העימות המתנהל כבר כמה עשורים לא יהיה זה מופרך לטעון שאנחנו לא בשעת השין. עוד נכונו לנו ימים. עוד תהיינה הזדמנויות. חמאס לא נחת ברצועה אתמול והוא יישאר שם גם מחר. גם אחרי שייחתם ההסכם, אחרי שישראל תצא מהרצועה, אחרי שהחטופים ישובו אל ביתם, אפשר לסמוך על חמאס שיספק לנו עילות טובות להפר את ההסכם. אבל לחטופים זו שעת השין.
וזה מביא אותנו לעניין השלישי, הנוגע לשאלה מה נתניהו יודע כשהוא אומר שהחטופים סובלים אבל לא מתים, ששר הביטחון שלו, יואב גלנט, לא יודע כשהוא אומר שאם לא יהיה הסכם תוך שבועיים – גורל החטופים נחרץ. שלא יודעים ראשי זרועות הביטחון, צה"ל, שב"כ והמוסד שמעריכים שיש סיכוי טוב להצליח לסיים את המשא ומתן הנוכחי. שישראל יכולה להתמודד עם הסיכונים הכרוכים בו.
לסיכום הדברים ניתן לומר שההימור על חיי החטופים ברולטת הזמן שנתניהו מרשה לעצמו, לא יכול להתנהל במדינה מתוקנת שמבינה שהפקרת האזרחים, החיילות והחיילים האלה בפעם השנייה היא פצע שהחברה לא תצליח להחלים ממנו. ושגם אם זה נאמר פעמים רבות, בניסוח כזה או אחר, חשוב לחזור ולומר החטופים לא רק סובלים שם, הם גם מתים.
חמאס לא נחת ברצועה אתמול והוא יישאר שם גם מחר. גם אחרי שייחתם ההסכם, אפשר לסמוך עליו שיספק לנו עילות טובות להפר את ההסכם ולהשמיד אותו. אבל לחטופים זו שעת השין