1.
אחרי שזכה באליפות העולם בבודפשט בשנה שעברה, אמר נואה ליילס משהו שאמריקאים לא רק שלא רגילים לשמוע, הם גם לא מוכנים לשמוע, בוודאי לא מאמריקאי. "הם קוראים לאלופת ה-NBA אלופת העולם", אמר ליילס, "אלופת העולם במה? לא שיחקתם נגד העולם. אני אוהב את ארה"ב, אבל זה לא העולם, אנחנו אלה שמתחרים נגד העולם". אפשר כמובן להתווכח על זה לנצח - אלופת ה-NBA אכן תנצח אלופה של כל מדינה בעולם - אבל מה שהיה מעניין יותר זה העלבון הנוראי איתו הגיבו שחקנים בליגה. הוא היה כה עמוק, שעזר להניע את דור הזהב של הכדורסל האמריקאי במאה ה-21 לבוא לאולימפיאדה כדי לשלוח מסר לעולם. וגם לנואה ליילס. וכך התכנסו שלשום אוהדי NBA מול הטלוויזיה, מוכנים לעודד את קישיין תומפסון הג'מייקני עליו רובם לא שמעו מעולם. אבל ליילס ניצח וג'וש הארט מהניקס סיכם את זה הכי טוב: "נאאאא, הוא אלוף אולימפי, הוא יכול לדבר עכשיו כל החיים".
2.
כדורגל הוא ענף כל כך גדול ופופולרי, שבאולימפיאדה הוא זז לצד ובצדק. יש לו מספיק משלו. גם הכדורסל היה נותר ענף משני למדי אלמלא החליטה ארה"ב ב-1992 להתחיל לשלוח את החלומות שלה. וגם לטניסאים יש על הנייר תארים חשובים יותר בחיים, אבל אם יש תפיסה שצריכה להישלח עכשיו למכונת הגריסה, זה שלטניסאים הכי גדולים לא אכפת מהאולימפיאדה. לנובאק ג'וקוביץ' יש 24 תוארי גראנד סלאם, ואף אחד מהם לא הוציא ממנו תגובה כמו זכייה במדליית זהב אולימפית.
3.
לאולימפיאדה יש הרבה כוחות-על. אחד מהם הוא לגרום לאנשים לשבת שעות מול הטלוויזיה ולראות ענפי ספורט שהם בקושי מכירים. זה נכון שהאולימפיאדה חוגגת כל ספורט באשר הוא, אבל כדורסל 3x3 לא צריך להיות בה. מה בדיוק הבסיס להכללת הדבר הזה? מילא, אם היו לוקחים את פורמט המשחק השכונתי עד הסוף, עם משתתפים שסתם משחקים ברחוב אחרי העבודה ומחליטים בעצמם מתי זה פאול - אבל גרסת האולימפיאדה מוציאה את הכיף הבסיסי והיא כל כך מיותרת. אם כדורעף חופים הוא צאצא מלהיב של ענף גדול, ה-3x3 הוא הילד שעושה בושות להורים, במיוחד כשארה"ב מובסת על ידי הולנד לעיני אדם סילבר ביציע.
4.
סימון ביילס התלוננה, בצדק, כי עיתונאים מציקים לספורטאים בשאלות לגבי עתידם מיד אחרי שאלה זכו במדליה. היא שמעה את השאלה הזו בכל יום באולימפיאדה והכי רחוק שהלכה בתשובה היה: "ב-2028 האולימפיאדה בבית, אז מי יודע, אבל אני כבר ממש מבוגרת". ההיגיון אומר שביילס אכן לא תשתתף באולימפיאדת לוס-אנג'לס, אבל אחרי אתמול, באמת מי יודע.
5.
ארטיום דולגופיאט הוא גדול ספורטאי ישראל בכל הזמנים, זה כבר לא נתון לוויכוח יותר, אבל הוא גם חד קרן. מה שסוף השבוע העצום של המשלחת בפריז באמת הבהיר, זה שאין תחליף למסורת שנבנית לאורך זמן ומובילים אותה מי שהיו ספורטאים גדולים בעצמם, יודעים מה צריך לעשות ולא מבזבזים זמן על שטויות. לא מזיק גם אם יש מישהו עם אופי כמו של אורן סמדג'ה, גיבור-על ישראלי בשר ודם.
