מי שטוען שאין "מגיע" באתלטיקה, ובמיוחד בספרינטים, טועה. אם אנחנו מדברים על הפרש 5 אלפיות בתחרות הכי מעניינת של 5 הטבעות, אז הצדק נעשה. ולגמר ה-100 האיכותי ביותר בתולדות האולימפיאדה – קשה לומר "הגדול ביותר" על מרוץ שיוסיין בולט לא השתתף בו, אבל ככה מייקל ג'ונסון האגדי הגדיר אותו – הגיע מנצח כמו נואה ליילס.
זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות המשחקים שבה כל שמונת המשתתפים בגמר ה-100 ירדו מ-10 שניות, ובראשם ליילס בריצת חייו והסגן קישיין תומפסון (שניהם 9.79). יותר מכך, שבעה מהם ירדו מ-9.90, עומק מדהים, וגם התוצאה של האחרון, אובליק סביל, הייתה טובה מאוד (9.91). אבל האתלטיקה לא זקוקה רק למספרים כאלה, אלא לדמויות כמו ליילס שידביקו את הצופים למסך בעידן פוסט-בולט.
ליילס, שבגיל 19 החמיץ רק במקום אחד במבחנים האמריקאיים את ריו, אכל הרבה מרור בשמונה השנים שחלפו. מאז תקופת בולט, הוא תמיד המועמד. האמריקאי לא מסוגל לסבול השוואות לג'מייקני, אבל ההתנהלות שלו ממש ביקשה את זה – האישיות המוחצנת וההצהרות השחצניות, התסרוקות, עיצוב הציפורניים, הבגדים יוצאי הדופן בהם הוא אוהב לעשות מחווה לגיבורי קומיקס והחגיגות על המסלול. כעת, כששניהם אלופים אולימפיים ב-100 מ', אין לליילס לאן לברוח. גם לא צריך. בגיל 27 הוא הולך בכל הכוח על הטרבל בריצות הקצרות.
מסלול חייו
1.1 מיליון העוקבים של ליילס באינסטגרם כבר שמעו ממנו בעבר על המטרות שלו – 9.65 שניות ב-100 מ', 19.10 ב-200. בראשונה הוא כנראה מודע לריחוק הבלתי אפשרי משיא העולם של בולט, 9.58, אבל בפריז כבר התקדם לשיא אישי של 9.79. ב-200, מרוץ שבו דילג אמש בקלות לחצי הגמר (ניצח עם 20.19 במקצה שבו התחרה גם בלסינג אפריפה, שקבע 20.78, סיים חמישי וישתתף היום במקצה הניחומים). הוא יודע שיש לו ברגליים עוד כוחות. שיא העולם של הג'מייקני עומד על 19.19, וליילס לא מתבייש לדבר עליו עם 19.31 שכבר יש לו בכיס. פעם אחת הוא גם הצליח עם 18.90 דמיוני. דמיוני מדי – בגלל טעות במסלול, הוא התחיל 15 מטרים אחרי קו הזינוק. רק מה? כאן גם באה לידי ביטוי הדואליות שבאופי של ליילס, שהוסיף לאותו פוסט בשנה שעברה את הכיתוב: "חושש מאוד שלא אצליח לעמוד בהבטחה". אלוף התקוות והפחדים, כפי שהעיד על עצמו.
עד גיל 12, הילד מפלורידה עסק בכדורסל וקפיצות בטרמפולינה, והתמודד עם קשיים בריאותיים, לא רק כאלו שרואים. הוא סבל מאסתמה חריפה וחרדות שגרמו לו להסתגר בתוך עצמו. "החיים שלנו במשפחה אף פעם לא היו קלים, והדיכאון היכה ברבים מאיתנו", הוא סיפר. "אנשים חשבו שכל החיים עשיתי כיף, ולא ידעו מה עבר עליי". בילדותו חווה את הגירושים של הוריו ומעבר עם אמו, אחיו ואחותו לווירג'יניה.
רק כשעבר הסבה לאתלטיקה בהשראת אביו קווין, רץ 400 מ' בעברו, לצד אחיו ג'וזפוס הצעיר ממנו בשנה, הפוטנציאל העצום של ליילס התגלה. הוא וג'וזפוס החליטו לוותר על הקולג', לחתום על חסות עם אדידס שזיהתה את הכישרון ולהצטרף בגיל מוקדם לסבב המקצועני. האח לא התקדם כמתוכנן בבוגרים. נואה? ועוד איך.
אבל הדיכאון, אותו ליילס מגדיר כ"תמיד נוכח, אבל בשליטה", חזר להכות בו בקורונה. לפי מה שסיפר, השילוב בין תקריות נגד שחורים למגפה העולמית דירדר את מצבו, והוא פנה לטיפול. הוא לא הצליח להשיג כרטיס אולימפי ל-100 מ' בטוקיו, ובריצת ה-200, המקצוע שנחשב כחזק יותר שלו, זכה רק בארד והסביר כי הפסקת הטיפול התרופתי פגעה בו.
נולד לריב
אבל אליפויות העולם תמיד היו שם והדגישו את הכישרון. בגיל 22 הוא זכה באליפות העולם ב-200 מ' בדוחא 2019, ואחרי שלוש שנים שיחזר את ההישג באורגון. ואז, באליפות העולם בשנה שעברה בבודפשט, הוא שירטט רשמית את מסלול הקריירה שלו: בהופעה פנומנלית, ליילס השלים טרבל ספרינטים, עם זהב ב-100, 200 וריצת השליחים. הספקות בנוגע ליכולתו להתמודד עם מכלול הריצות הקצרות נעלמו.
ויחד עם זאת, מפלס השחצנות עלה. הוא לא יכול בלי זה. העימות המשמעותי שלו הוא דווקא עם כוכבי הכדורסל. לפני כשנה, אחרי שהוכתר כאלוף העולם בשלושה מקצועות, הוא הסביר מה מפריע לו ב-NBA: "השחקנים שזוכים באליפות קוראים לעצמם 'אלופי העולם'. אלופי העולם של מה?" שחקנים כמו יאניס אנדטוקומבו וקווין דוראנט רתחו, והסכסוך עדיין נמשך.
אחרי הניצחון שלשום, ליילס גם כיוון לעבר המתחרים שלו בנבחרת, פרד קרלי (ארד ב-100) וקני בדנארק, לקראת תחילת התחרויות במרחק הכפול: "אף אחד מהם לא הולך לנצח". ובאמת, 20 שנה חלפו באו והלכו בין הזהב ב-100 של ג'סטין גטלין לזה של ליילס, 20 שנה בהן שמות אמריקאים גדולים באו והלכו ולא זכו בזהב האולימפי.
האם ההצהרות השחצניות והגינונים גורמים לשנאה כלפיו בקרב יריביו הגדולים? הם ודאי לא יודו בכך, כי זה רק ייתן לו עוד דלק. בינתיים, הוא הסביר בסדרה "ספרינט" של נטפליקס: "אתה חייב שתהיה לך מנטליות של אל. רגע האמת לא גדול עליי, אלא נוצר בשבילי". והוא יודע, בדיוק כמו בולט, להביע את תחושת העליונות הספורטיבית בצורה שהקהל מתחבר אליה. הוא אוהב לחגוג בסגנון סדרות ילדים מצוירות כמו יו-גי-הו ודרגון בול Z, מה שהפך אותו לפופולרי מאוד ביפן; התלבושת תמיד ייחודית וכל האביזרים תואמים; ויש לו אפילו חברה מהתחום, הג'מייקנית ג'ונל ברומפילד, מדליסטית הארד מטוקיו כחברת הנבחרת ב-400X4, שתתחרה גם בפריז.
הזינוק שלו בגמר ה-100 היה הגרוע ביותר, לצד לטסילה טבוגו. אחרי 40 מטרים הוא היה אחרון בריצה. לקו הסיום הוא הגיע במהירות הגבוהה מבין כל המתחרים, 43.5 קמ"ש. אלו נתונים מדהימים. הוא אולי יהיר ומעצבן לפעמים, אבל לפעמים זה גם מאוד-מאוד מוצדק. איך אמר סבסטיאן קו, אחד שיודע לנצח ומכהן כיום בראש איגוד האתלטיקה הבינלאומי? "ליילס הוא רוקסטאר".
