כאשר יבצע הערב טום קרוז את אחד הפעלולים שלו בטקס הסיום של האולימפיאדה, הוא יבהיר, בלי להתכוון, כי לוס-אנג׳לס תצטרך לגייס את כל העוצמה ההוליוודית שלה כדי לייצר אולימפיאדה שתוכל להתחרות במה שראינו בשבועיים האחרונים בפריז. היא מתחילה מראש בעמדת נחיתות. גם הלוקאל-פטריוטים הגדולים ביותר של אל-איי לא יטענו שהיא מתקרבת לפריז - לא רק ויזואלית, אלא גם במבנה הענק והמפוזר שלה, בחוסר היכולת לנוע בלי רכב ובפקקים הנוראיים. זה עדיין לא אומר שלוס-אנג׳לס לא תצליח - היא מחזיקה את מיטב הכישרונות היצירתיים והטכנולוגיים בעולם, וכסף לא יהיה בעיה - זה רק אומר שהיא חסרת מזל להיות זו שעולה להופיע אחרי המונה ליזה.
לכל אולימפיאדה יש משימה: לייצר תקווה, אבל גם להטריל את האנושות. היא מגיעה כל 4 שנים ואומרת לבני האדם: 'הנה, אפשר גם אחרת, אתם רק מטומטמים מכדי להבין את זה'. פריז 2024 עמדה במשימה הזו יותר טוב מכל אולימפיאדה מאז סידני 2000. בכל יום קרו בה דברים שממש פוררו את הלב האוניברסלי שהופך ערל בשנים שבין האולימפיאדות. למשל, שלשום בגמר כדורעף החופים לנשים. העניינים התחממו בין שחקניות ברזיל לקנדה, אז הדי-ג׳יי שם את Imagine של ג׳ון לנון, והשחקניות מיד התחילו לחייך והקהל התחיל לשיר, והכל מתחת לאורו של מגדל אייפל. זה מסוג התסריטים שהיו נדחים לא רק על ידי הקולנוע הצרפתי אלא אפילו על ידי הוליווד בטענה של סכריניות-יתר, אבל זה קרה באמת, בפריז, וזה היה מקסים, וגם הזכיר עוד לפני סיום האולימפיאדה עד כמה היא תחסר לנו.
אדם בר מזל זוכה לראות בחייו הרבה אולימפיאדות ולכל אחד יש את הפייבוריטית שלו, אבל אולימפיאדת פריז 2024 הייתה מושלמת. היא הייתה מרהיבה, אלגנטית, נקייה יחסית מסקנדלים, שופעת רצון טוב, ספורטיביות ואהבה. היא סחטה עד הסוף את היופי הכמעט-לא חוקי של העיר, והחליטה מראש שהיא לא תהיה דומה לשום אולימפיאדה שבאה לפניה. היא הייתה כל מה שפריז חושבת על עצמה, בצדק, ועכשיו הצרפתים באמת לא ישתקו לעולם.
