השאלה היא לא מי, אלא בכמה. ריאל מדריד זכתה בעונה שעברה באליפות ספרד בפער של עשר נקודות, כששלושה משחקני החלק האחורי העיקריים שלה פצועים כמעט לאורך כל העונה (קורטואה, דויד אלאבה ומיליטאו). היא הפסידה רק פעם אחת, ולקראת הסוף עוד הורידה את הרגל מהדוושה כדי להסתער על הגביע עם האוזניים. אם זה לא מספיק, היא מקבלת את קיליאן אמבאפה, כנראה השחקן טוב על הפלנטה.
הרכישה של הכוכב הצרפתי היא גם סוג של מלכוד – מחרישה לחלוטין את ההשתלבות המיועדת של ארדה גולר הטורקי ואת ההחתמה של אנדריק הברזילאי. היא גם מעלה שאלה לגבי התפקוד של אמבאפה על המגרש לצד ויניסיוס. מצד שני, קרלו אנצ'לוטי כבר רקח בעונה שעברה טקטיקת פלאים כשהצליח להציב את ג'וד בלינגהאם בהרכב בתפקיד קדמי וכמבקיע שערים, לכן אפשר לסמוך עליו שיידע לשלב בין הצרפתי והברזילאי, גם על המגרש וגם מבחינת האגו. המבחן הגדול ביותר של המאמן יהיה אם יצליח למלא את החלל שנותר לאחר הפרישה של טוני קרוס. הקשר הגרמני היה מנהל, וסת ומחולל הרוגע של ריאל.
ומה עם "האימפריה" מהצד השני? כך נראו כותרת העיתונים בברצלונה לאחר ההפסד 3:0 למונאקו במשחק ההכנה האחרון לפני תחילת הליגה: "אסון", מגוחך", "טרגי". בכל משפט, בכל כתבה, הייתה שזורה המילה "אזהרה". גם ככה בארסה לא מתחילה את העונה בצורה אידיאלית: מחוץ לקאמפ נואו שנמצא בשיפוצים, עם שחקנים רבים פצועים, ואחרים בסכנת ניפוי בגלל הקשיים התקציביים.
לאמין ימאל ימשיך להתקדם, וגם שאר הצעירים המבטיחים, אבל שאלת השאלות תהיה בעמדת המאמן. האנזי פליק יודע להתנהל תחת רעש. הוא עבד בבאיירן הדרשנית, הלחוצה והצמאה לכל תואר, ושימש כמאמן נבחרת גרמניה, אבל שום דבר לא הכין אותו ללחץ של האוהדים והתקשורת בברצלונה, כזה שגרם לפפ גווארדיולה ולצ'אבי לעזוב את המועדון, ואלו שחקנים שגדלו שם. פליק צריך להתמודד עם סיטואציה בלתי אפשרית: האוהדים רוצים הכל, אבל ריאל טובה בהרבה. מאמנים גרמנים ידועים בכך שהם מנסים להשתלב מהר, בעיקר בלימוד השפה. אולי עדיף לפליק לא ללמוד לקרוא קטלאנית.
ולאחר שהחתימה את חוליאן אלבארס ממנצ'סטר סיטי, אתלטיקו מדריד הבטיחה לעצמה את האליפות בליגה של כל היתר.
