שתי טיפות מים
שי קבסה (47), אב לשלושה ותושב הצפון, לוקח את שני בניו, אורי בן ה-14 ואורן בן ה-12, לעבודה שלו כפקח ים ברשות הטבע והגנים. "אנחנו נמצאים בעונת ההטלות של צבי הים. אז הם עוזרים לי בחודשים האחרונים, קמים איתי בבוקר וסורקים איתי את החופים לחפש עליות של צבות ים שמטילות. ברגע שמוצאים את הקן מעתיקים אותו לחוות הדגרה מיוחדת, ואז מסייעים להשיב אותו לטבע. הם עושים את זה מגיל חמש. זה בעצם הקייטנה. הם מעדיפים להיות עם אבא בעבודה מתי שאפשר. הם גם צוללים איתי ועושים ניקיונות. בן ה-14 עבד אתמול בחוף הבונים וניקה את החופים. הם באים איתי גם לחילוצים של בעלי חיים" | כתבה: אילנה קוריאל, צילום: תומר נבו
קופצת לביקור
אורית ידיד (44) מקיבוץ ניר דוד שבעמק המעיינות, מטפלת ראשית ועוזרת וטרינר בגן גורו, מגיעה בחופש הגדול לעבודה כשהיא מלווה בבתה עדן יאנסה ואן רינסבורג (14). "עדן מסתובבת בין הקנגורו בגן גורו מגיל אפס והיא חיה כאן כמוני, מרגישה כאן כמו בבית". מספרת אורית. "היא מגיעה איתי כמעט מדי יום לגן ועוזרת בהאכלת בעלי החיים, בטיפול, בניקיונות ולפעמים בקבלת קהל ובקופות". עדן אומרת ש"זכיתי לעבוד במקום הכי מגניב שיש. היו מקרים שאמא הביאה הביתה קנגורו שנזקק לטיפול צמוד והאכלתי אותו עם בקבוק במשך כמה ימים. הקנגורו מכירים אותי וגם התוכים רגילים אליי ומבינים אותי. אני אוהבת את כל הקנגורו אותו דבר אבל במיוחד אני אוהבת את מותק, קנגורו בן 14, בגיל שלי. אם הייתה לי אפשרות הייתי מעדיפה להיות בגן גורו ולא ללכת לביה"ס" | כתב: ישראל מושקוביץ, צילום: אורן גולן גבאי
אם ואחות
דינה גולדין מראשון-לציון, אחות אחראית במחלקה למניעת זיהומים בבית החולים הציבורי אסותא באשדוד, מגיעה בימים האחרונים לעבודה עם בתה איימי בת השש. "סבא וסבתא עוזרים כמה שאפשר, אבל לפעמים קורה שאין לה מסגרת ואני לא יכולה לקחת חופש. לה זה כמובן כיף, לי זה לעיתים מפריע לעבוד, אבל אין מה לעשות", אומרת גולדין. "במערכת הבריאות מתייחסים לזה מאוד בהבנה, והיו שנים שהייתה לנו אפילו קייטנה לילדים. יש עוד עובדי מערכת הבריאות שמביאים את הילדים ולמזלי אני עובדת במקום שמבין את זה". חודש אוגוסט, לדבריה, הוא החודש הכי מאתגר. "גם בחגים זה בעייתי, אבל בחודש אוגוסט זה הכי בעייתי שיש כי זה שלושה שבועות שאין בהם שום מסגרת לילדים. איימי שואלת אותי כל הזמן מה אני עושה ואומרת לי שהיא רוצה חלוק כמו שלי ולהיות רופאה או אחות, וזו הזדמנות גם מבחינתי להראות לה מה אני עושה" | כתב: אדיר ינקו, צילום: תומר שונם הלוי
בטבע שלו
מידד גורן (51), מנהל מרכז צפרות רמת נגב של החברה להגנת הטבע, נוהג לקחת את בנו מעיין בן השמונה איתו לעבודה. גורן, תושב מושב קלחים ואב לשניים, מבלה עם ילדיו הרבה בטבע. "החודש אנחנו לוקחים את הילדים איתנו לשדה בוקר, ואז מטיילים הרבה במדבר. מעיין הבן הגדול חי את העבודה שלי", מספר גורן. "הוא אפילו השתתף בפודקאסט לילדים 'מדברים מדבר' כשהיה בן חמש. הוא הפך להיות סלבריטי. הוא נורא אוהב את הטבע ומשתתף איתי בעבודה, בין היתר היה במשדור חוברות ומשדור בזים. הוא בא איתי קבוע לספירות נשרים במדבר. מעיין אוהב לקום בבוקר מוקדם, וכבר זכה לראות חוברה רוקדת ומצא ציפור נדירה. עד סוף אוגוסט הוא איתנו, עוזר בעבודה שלי" | כתבה: אילנה קוריאל, צילום: אלנה קרסנופולסקי
בלי לקטר
בחודש החם ביותר בשנה הגיע אימרי בן השש לעבודה עם אביו, יחיאל סימון, מרכז תחום קטרים במתחם התפעולי של רכבת ישראל בלוד, שאחראי על תחזוקת צי של מאות קרונות וקטרים. "הרכבת היא ארגון תפעולי, וכל אורח המגיע לאחד ממתחמי הרכבת, גם ילדים, מקבל תדריך בטיחות נרחב ומתואם לו אישור כניסה", סיפר יחיאל, שגדל בלוד והיה צופה על מוסך הרכבות שנמצא בסמוך לבית הוריו. "לא האמנתי שיום אחד אגיע לפה ואנהל את המוסך. בגלל שאני נמצא ברכבת כבר 12 שנים, יש דברים שבשבילי הם כבר רגילים, אבל הבן שלי מתלהב מהם, אם זה להתרגש מלהיכנס למוסך ומהגודל של הקטרים והקרונות שעוברים עבודות תחזוקה או לטייל איתי במתחם הרכבות הגדול עם הטוקטוק, אין ספק שזו חוויה שונה לגמרי מאשר לשבת בבית״. אימרי מאשר: ״היה לי כיף ממש בעבודה של אבא. הכל שם מעניין ומגניב״ | כתב: דן רבן, צילום: דוברות רכבת ישראל
