גם שבועיים לאחר חיסולו של מנהיג חמאס איסמעיל הנייה, בטהרן, ממשיכים בכירים איראנים לאיים בתגובה חריפה על ישראל, אלא שהתגובה עצמה מבוששת לבוא. בראשית השבוע הדגיש סגן מפקד משמרות המהפכה, עלי פדאוי, בריאיון לערוץ הטלוויזיה הלבנוני אלמיאדין, המזוהה עם חיזבאללה, כי הנחיותיו של מנהיג איראן עלי חמינאי, לנקום את דמו של הנייה הן "ברורות ומפורשות" וייושמו בדרך האפשרית הטובה ביותר. דובר משמרות המהפכה הצהיר, אף הוא, כי ההתנקשות בחייו של הנייה הייתה הפרה בוטה של אמנת האו"ם וכי "המשטר הציוני" יקבל את התגובה ל"מעשה הטיפשי" הזה במועד המתאים.
עם זאת, נראה כי ההנהגה האיראנית ממשיכה להתלבט בנוגע לאופן התגובה הרצוי, במיוחד לנוכח חששה מפני הידרדרות לעימות צבאי ישיר ובלתי רצוי עם ישראל, וייתכן שאף עם ארצות-הברית. ניתן ללמוד מעט על הוויכוח הפנימי באיראן סביב מאפייני התגובה הנדרשת מדיווח שהתפרסם השבוע ביומון הבריטי "הטלגרף" על מחלוקת בין נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, לבכירים במשמרות המהפכה בנוגע לתגובה. על פי הדיווח, הנשיא החדש מתעקש שלא לפתוח במלחמה כוללת עם ישראל מחשש להשלכותיה עבור איראן וסבור שהתגובה צריכה להיות מכוונת כנגד בסיסים ישראליים במדינות שכנות לאיראן. לעומתו, סבורים בכירי משמרות המהפכה, שיש לתקוף באופן ישיר את תל-אביב וערים נוספות בישראל תוך התמקדות בבסיסים צבאיים. העיתון הבריטי מסר, כי ההחלטה הסופית בעניין זה תלויה במנהיג חמינאי.
ואכן, בפני המנהיג ניצבת בימים אלה דילמה קשה. מחד-גיסא, חיסולו של הנייה בלב טהרן נתפס בעיניו כפעולה משפילה במיוחד המחייבת תגובה חריפה נגד ישראל, וכעדות נוספת לביסוס של המשוואה החדשה שנקבעה בטהרן לאחר חיסול מפקד משמרות המהפכה בסוריה ובלבנון בראשית אפריל. מאידך-גיסא, חמינאי בן ה-85 מודע היטב להשלכותיה האפשריות של תקיפה איראנית משמעותית בישראל, במיוחד בשעה שהנשיא, שזה עתה החל בכהונתו לאחר מותו הפתאומי של אבראהים ראיסי, עושה את צעדיו הראשונים בדרכו הארוכה לשיקום כלכלתה המקרטעת של ארצו.
לאחר התקיפה האיראנית על ישראל בחודש אפריל אמר פקיד אמריקאי בכיר לחדשות ABC כי ארצו הסתמכה יותר מדי על התפיסה המוטעית שלפיה מנהיג איראן הוא זהיר ולעולם לא ינחה לתקוף את ישראל באופן ישיר. מנהיג איראן הוא אידיאולוג מהפכן שמעולם לא נטש את תפיסת עולמו המהפכנית. אף על פי כן, מאז מונה למנהיג איראן בקיץ 1989 נקט חמינאי לרוב מדיניות זהירה, בעיקר ביחסי החוץ, כדי להבטיח את שרידות משטרו. כך למשל הוא הסכים להקפיא בשנת 2003 את פעילותה של קבוצת הנשק שפעלה להשגת יכולת גרעין צבאית, מחשש כי לאחר הפלישה האמריקאית לעיראק עלולה איראן להיות הבאה בתור. בעוד שהצהרותיו משקפות לעיתים קרובות גישה מהפכנית בלתי מתפשרת, מדיניותו מבטאת לרוב זהירות.
לפיכך, גם החלטתו לתקוף את ישראל אינה מעידה בהכרח על שינוי משמעותי בדפוסי קבלת ההחלטות שלו ועל נכונותו לגרור את ארצו לעימות צבאי כולל. גם בשנה האחרונה הפגינה ההנהגה האיראנית נכונות לסיכונים מחושבים, אך אלו בוצעו תוך הפגנת מידה רבה של ריסון וזהירות. ניתן, למשל, למצוא ביטוי למאמץ איראני להימנע מעימות צבאי בהתנהלותה בעקבות מותם של שלושה חיילים אמריקאים בתקיפת כטב"ם בבסיס בצפון ירדן בסוף ינואר 2024. פחות מ-48 שעות לאחר הפעולה, שיוחסה למיליציות השיעיות הפרו-איראניות בעיראק, הגיע מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה לבגדד והנחה את מפקדי המיליציות לחדול מתקיפת הבסיסים האמריקאיים באזור כדי להימנע מתגובה אמריקאית חריפה נגד המיליציות, ואף מפעולה ישירה נגד איראן עצמה.
התנהלותו של חמינאי בשבועיים האחרונים עשויה להעיד על כך שהוא ממשיך בקו הזהיר שאימץ בדרך כלל במהלך 35 שנות שלטונו, גם אם בסופו של דבר הוא עשוי לקבל החלטה, שמשמעותה נטילת סיכונים מבוקרים מהם נמנע בעבר. בהיעדר החלטה מצד המנהיג, לא ייפלא שאיראן מנסה למשוך עוד זמן. בהקשר זה ניתן לראות את הדיווח של סוכנות הידיעות רויטרס מפי שלושה בכירים איראנים כי הדרך היחידה שעשויה לעכב את התגובה הישירה של איראן היא פריצת דרך בשיחות להפסקת אש. הדיווח מתקשר גם להצהרתו של נציג איראן באו"ם כי הפסקת המלחמה בעזה נמצאת בראש סדר העדיפויות של איראן, גם אם אין בהכרח קשר בין הפסקת האש לזכותה של איראן להגיב על חיסול הנייה. בשעה שמנהיג איראן ממשיך להתלבט, נאמניו מנסים למשוך עוד קצת זמן עד להבשלת התנאים להחלטתו הסופית או להוצאתה לפועל. בינתיים, ישראל ממשיכה להמתין במתח לתגובה האיראנית תוך שהיא סופגת מחיר כלכלי מחריף. מבחינת איראן, זה כשלעצמו מהווה הישג משמעותי.
ד"ר רז צימט הוא חוקר בכיר ומומחה לאיראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ובמרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל-אביב
חמינאי בן ה-85 מודע היטב להשלכותיה האפשריות של תקיפה איראנית משמעותית בישראל, במיוחד בשעה שהנשיא, שזה עתה החל בכהונתו, עושה את צעדיו הראשונים בדרכו הארוכה לשיקום כלכלתה המקרטעת של ארצו
