הסגל של הפועל ת"א הוא אחד המרשימים שנבנו אי פעם בידי קבוצת כדורסל ישראלית. שמות מפוצצים כמו פטריק בברלי, ג'ונתן מוטלי, בן בנטיל, ג'ו רגלנד, עוגנים מקומיים משמעותיים כמו תומר גינת, בר טימור ועוז בלייזר וכישרון אחד גדול בשם נועם יעקב – כל אלה מעידים שסגנית האלופה והבעלים שלה עופר ינאי אכן רציניים בנוגע להצהרות לגבי הצעדת המועדון לעבר זכייה בתארים ואפילו עלייה ליורוליג.
על פניו, נראה שהכסף הגדול ששפך ינאי אמור לעשות את העבודה גם ביורוקאפ. העומק, הכישרון, הניסיון ברמות הגבוהות של אירופה, וגם ב-NBA (בברלי), נראים כמו משוכה גבוהה מאוד עבור כל קבוצה. עם זאת, נשאלת השאלה האם אוסף הכוכבים הזה לא מועד לפורענות? האם הפועל ת"א לא קפצה גבוה מדי?
כמות האגו באימונים בהיכל קבוצת שלמה תהיה עצומה. בין אם זה בברלי שירצה את הכדור אצלו כל הזמן, בין אם זה רגלנד שמבחינתו התקפה שלא החלה אצלו לא באמת התחילה, ושלא נדבר על הקפטן טימור, שנראה כי דקות המשחק שלו בדרך להיפגע וגם יעקב הכישרוני שצריך למצוא לו מקום. וזה עוד בלי שהגענו לעמדות הפנים המשופעות. עומק זה נהדר, אבל על הסגל הזה יהיה לחץ גדול לספק הצלחות מיידיות, ואם אלה לא יגיעו – אז לא מן הנמנע שנראה את היווצרותו של כדור שלג בשלב מוקדם מאוד.
הפועל חיפה של יעקב שלזינגר, הפועל חולון של נחום מנבר, הפועל ירושלים של ארקדי גאידמק ולאחר מכן גומא אגיאר והפועל ת"א של ולדימיר גוסינסקי – כל אלה עלו לדרגת מספר 2 בכדורסל הישראלי והתיימרו לתפוס את מקומה של מכבי ת"א בפסגה – אך בסוף הבלון התפוצץ. הפועל ת"א של העונה נראית מבטיחה, אך בהחלט ייתכן שהמקומות אליהם שואף ינאי להגיע יצריכו אותו לגלות סבלנות, וזה עלול לא לקרות באופן מיידי.
