מה יכול להיות קשה יותר מלעשות את מה שבני-ריינה עשתה בפעם הראשונה בתולדותיה בעונה שעברה, כשהעפילה לפלייאוף העליון? אולי רק לעשות זאת בפעם השנייה. תמיד פשוט יותר לייצר תקדים מלשחזר אותו – עם הראשוניות של ההישג משתנה גם המערכת שחוללה אותו. הידיעה שלא יכול להיות טוב יותר אלא לכל היותר טוב באותה מידה, מרפה את הרגליים. טוב יותר ממה שריינה עשתה בעונה שעברה היא לא תעשה לעולם. זו האליפות שלה. אי-אפשר לקחת יותר מאליפות.
מתחת להפועל באר-שבע יש מדבר שלם של קבוצות שהפערים ביניהן מיקרוסקופיים, ומכיוון שלא כולן יכולות להיות בפלייאוף התחתון, חלקן חייבות להיות בעליון. בין "פלייאוף עליון" ו"פלייאוף תחתון", המסמלים שני קטבים של הצלחה וכישלון, מפרידה לא פעם שערת כדורגל בעובי של הפרש שערים. זו הגרלת כדורגל שמטבעה הזוכות בה לעיתים מפתיעות. מאז התקבע פורמט פלייאוף עליון בן שש קבוצות, כבר החתימו שם כרטיס כמה ננסיות כדורגל בסדר הגודל של ריינה כמו רמה"ש, רעננה וחדרה, וגם כמה קבוצות מעמד ביניים-תחתון כמו הפועל ירושלים ואשדוד, שזה לא המקום הטבעי שלהן. אף אחת מהן לא שיחזרה את ההישג בשנה שלאחר מכן. רמה"ש ירדה ליגה כעבור שנה ולא שבה. כל הקבוצות הקטנות אולי הגיעו לפלייאוף העליון באופן מקרי, אך באופן לא מקרי הן לא שבו לשם.
אם ההמשכיות היא בלתי אפשרית, אז אולי המסקנה המתבקשת היא שצריך לשאוף לברוח ממנה במודע, להחליף נוסחה, אפילו אם היא מנצחת, במטרה לייצר אחת חדשה שעבורה אותה ראשוניות תהיה אפשרית. ריינה לא עושה את זה. אם בשנה שעברה קרה לה נס, היא לא מנסה לחולל אותו מחדש. היא פגעה בזרים פעם אחת, פעם אחת יותר מרוב הקבוצות, וזה מספיק. שלושה מהם – בעמדות מפתח כמו קישור אחורי ומרכז הגנה – עדיין כאן. שבעה שחקנים מההרכב מול מכבי נתניה היו שם גם בעונה שעברה. לאלו אפשר יהיה להוסיף את מוחמד אוסמן הפצוע, אולי שחקנה הטוב ביותר, ואת המאמן שרון מימר, שנמצא בריינה יותר זמן ממה שהיה בבית"ר ירושלים, הפועל חיפה וסכנין ביחד. ומה לגבי החיזוק הנקודתי, כי סטגנציה מוחלטת אסור שתהיה? סייד אבו-פרחי כבש במחצית אחת חצי מכמות השערים שמארק קוסטה, שעזב, כבש בכל העונה שעברה. את פרדי וארגס יהיה קשה להחליף, אבל מוחמד שכר ינסה. גם הוא כבש שלשום.
ריינה לא מנסה לעשות משהו חדש, זה קל – העונה היא מנסה לעשות משהו ישן, וזה כבר קשה בהרבה.
