הכדורגל הגרמני אינו שונה מהתעשייה או מההנדסה הגרמנית. יש נוסחה, היא נוסתה במעבדות, הוכתרה כהצלחה במבחן הפרקטי, אפשר להתחיל בייצור המוני. מאמן הכדורגל הגרמני לא ממש שונה בעניין הזה. ראית את נאגלסמן, ראית את פליק, ראית את טוכל.
רק שלכריסטוף דאום, שמת בשבוע שעבר בגיל 70 לאחר מאבק בסרטן, פחות היה אכפת מנוסחאות. הוא היה אף אחד בן 33 כשקיבל את משרת האימון של קלן, מועדון עילית באותה תקופה. הוא הצליח בקלן פעמיים, בלברקוזן, הוביל את שטוטגרט והצליח גם באיסטנבול ובווינה. הוא קרא תיגר בקול ובכיכר העיר נגד המונרכיה של באיירן מינכן. דאום, שהחדיר מוטיבציה לשחקניו על ידי הבאת מזוודות עם מאות אלפי דולרים לחדר ההלבשה וגרם להם לדרוך על זכוכיות, טען שיופ היינקס, מאמן באיירן, יכול להוביל קמפיין לכדורי שינה.
הוא הבין שכדורגל הוא בידור. עבודת האימון שלו הייתה קרקס פסיכולוגי, הוא עשה הכל עבור הקבוצה גם במישור המקצועי-טקטי, בידיעה שהיא חייבת להיות תמיד על הרדאר.
בשנת 2000 הוא כבר היה סגור במשרת מאמן גרמניה עד שאולי הנס הלשין עליו שהוא משתמש בקוקאין. דאום אמר שהוא מוכן לתת דגימת שיער כדי להוכיח את חפותו. הדוגמית הייתה נגדו. לאחר שהגיע לחגיגות האליפות של לברקוזן שהדיחה את באיירן מהכס בעונה שעברה, הוא הצהיר: "זה אחד הרגעים המשמחים בחיי מאז שגיליתי את המחלה".
