המסע של בת אל דוד-פור (37) לפונדקאות התחיל בהיריון עם בנה השלישי. "נפגשנו בחודשים האלה כמה פעמים עם קרוב משפחה שלנו, בן 50, לא נשוי וללא ילדים. חשבתי במהלך המפגשים האלה עד כמה אני ובעלי זכינו מההורות שלנו, ולכן חשבתי לעזור גם לו להביא צאצאים והמשכיות לעולם. שיתפתי את בעלי במחשבה, ואני מודה שבהתחלה הוא חשש. יש לנו זוגיות טובה מאוד, הוא מגונן עליי וזה טבעי. אבל תוך זמן קצר הוא השתכנע, התחלתי לחקור את תחום הפונדקאות, והבנתי שלצערי בארץ לא אוכל לסייע לקרוב משפחה. מה שכן, במהלך הבירורים נתקלתי בסיפורים של הרבה מאוד זוגות שאין להם אפשרות להביא לעולם ילד. וכשראיתי איזה אושר נגרם לזוגות שהופכים להורים כשכבר לא האמינו שזה יקרה, זה גרם לי לרצות עוד יותר לעבור את התהליך, גם בשביל אנשים זרים. היה לי ברור שמדובר במעשה חסד", היא מספרת.
בת אל, תושבת מרכז הארץ שעוסקת בתחום הנדל"ן לצד פעילות חברתית, נשואה באושר ואמא לילדים בני 12, תשע ושלוש, החליטה להפיץ פוסט בקבוצת פונדקאות בפייסבוק שבו סיפרה על רצונה לעבור את התהליך. "הפוסט גרר מאות תגובות וקרוב ל-50 בקשות פרטיות מזוגות ויחידנים שאהיה הפונדקאית שלהם", היא מספרת, "הגיבו גם פונדקאיות שסיימו את התהליך ושיתפו מה ואיך כדאי לעשות. בין הפונים הייתה גם ויולט בין מסוכנות 'סורמאם'. האינטראקציה איתה נתנה לי ביטחון, הרגשתי איתה בבית, בחרתי לעבור איתם את ההליך והיא גם זו שליוותה אותי לכל אורכו".
הסוכנות הציגה לה את סיפוריהם של מספר זוגות. "מהר מאוד הלב שלי התחבר לזוג מסוים והבנתי שעבורם אני רוצה לעבור את התהליך", היא מספרת, "הם מעל גיל 50, חשוכי ילדים, וכשקראתי את האבחונים שלהם הרגשתי שאני מאוד רוצה לעזור להם. המפגש הראשון איתם היה מאוד מרגש. העיניים שלהם אמרו הכל: כמה הם כמהים לילד וכמה הם צריכים אותנו".
בת אל נושאת כיום את ההיריון הפונדקאי שלה, ובעוד כמה חודשים היא צפויה ללדת ילד או ילדה לאותו זוג. "להיות פונדקאית זה להעניק לאנשים את הדבר הכי חשוב בעולם, ובעיניי זה שווה כל מחיר, אבל יש כאן הרבה הקרבה", היא אומרת, "צריך חוזק מנטלי כדי לעבור את התהליך הזה, בטח כשיש בן זוג וילדים, אני בעלת עסק, והכל צריך להמשיך לתפקד. זה אתגר מורכב לתווך את כל התהליך לילדים. המסר שלנו אליהם היה שאנחנו עושים משהו טוב וחשוב עבור אנשים אחרים".
בנוגע להיבטים הכלכליים, בת אל מסבירה שהאם הפונדקאית מקבלת סכום שמקובל בחוק בישראל ולוקח בחשבון את הזמן וההשקעה שלה, וכמובן סיבוכים שעלולים להתפתח בכל היריון, "אבל העניין הכספי הוא ממש לא המרכז פה. זה סוג של מענק, לא תשלום. אני לא חושבת שאפשר לכמת בסכום כסף כמה עולה ילד. אני לא עושה את זה בשביל התשלום, אלא בשביל הנתינה והעזרה. זה דבר ענק להפוך זוג אנשים להורים. אני מחכה לרגע שבו בעזרת השם ייוולד ילד בריא ואתן להם אותו".
כשהיא נשאלת מה הטיפים שלה לפונדקאיות אחרות, אומרת בת אל: "חשוב להתייעץ עם 'פונדקאיות בדימוס', שסיימו בהצלחה את התהליך. מעבר לכך, חייבים לבחור במלווה או סוכנות שמרגישים איתה בנוח והיא מספיק מקצועית ועם ידע נרחב על התהליך. זה כמו שלא עושים עסקת מקרקעין ללא עורך דין".
הסוכנות שאיתה בחרה בת אל לעבור את התהליך היא SurMom. אידה בר-און, מנכ"לית הסוכנות, מספרת כי בשנתיים האחרונות, מאז אושר התיקון לחוק הפונדקאות ומסלול ההולדה הזה נפתח גם לזוגות חד-מיניים, לגברים יחידניים ולטרנסג'נדרים, עולם הפונדקאות הישראלי רותח. מה שהיה בעבר פתרון לאוכלוסייה ההטרוסקסואלית ולנשים יחידניות בלבד הפך לחלון גדול ורב-מגדרי למימוש חלום ההורות.
גם אצלה, הבחירה בעולם הפונדקאות נבעה מתחושת שליחות. "למדתי הנדסת מכשור רפואי, ואחרי התואר התחלתי לעבוד בחדרי ניתוח וטיפול נמרץ בבית החולים אסף הרופא", היא מספרת, "אחרי 11 שנים הגעתי לתחום של תיירות מרפא, ולמרות שהיו לי שם משכורת נאה וטיסות רבות לחו"ל התחלתי לשאול את עצמי מה הייעוד שלי, מה גורם לי לסיפוק הכי משמעותי. עברתי התנסויות וחיפושים עד שהבנתי שהייעוד שלי הוא להביא חיים. ואז, בכנס של תיירות מרפא ברוסיה פגשתי שלושה משקיעים שהציעו לי שותפות: הם יהיו הגב הכלכלי ואני אלמד את תחום הפונדקאות לעומק. לבייבי שלנו בחרנו לקרוא "סורמום" (Surmom) – שילוב בין סרוגייט (פונדקאית) למאדר (אמא)".
לדבריה, "הייחוד של 'סורמום' הוא במתן ליווי צמוד, רגיש ומותאם לצרכים של שני הצדדים. יש תמיד מענה זמין וקשוב, אנו נעזרים בתהליך ברופאים ואנשי מקצוע מהטובים ביותר בתחום, ומספקים פתרונות בזמן אמת לאתגרים שפעמים רבות צצים בדרך".
משרד הבריאות הגדיר את הקריטריונים לבחירת פונדקאית ישראלית: בת 39-22, אישה שילדה לפחות ילד אחד והיא מגדלת אותו בעצמה, שלא עברה יותר מניתוח קיסרי אחד, בריאה בגופה ובנפשה, לא משנה אם היא כן או לא בזוגיות. בר-און מוסיפה קריטריון נוסף: "מישהי עם רגליים על הקרקע שיודעת לקראת מה היא הולכת, שלא רואה בהליך הזה ניצול, אלא תגמול שיאפשר לה לשפר את רמת החיים. לא לקנות דירה, רחוק מזה, אבל לשפץ את החדר של הילד. הליך פונדקאות עולה בארץ כ-270 אלף שקל, כולל אבחון וליווי פסיכולוגיים, עורכי דין וביטוחים. תרומת ביצית היא הוצאה נפרדת, כ-30 אלף שקל. הנוהג בישראל הוא שהפונדקאית מקבלת כ-170 אלף שקל".
אידה מאשרת את התחושה של בת אל: יש מחסור בפונדקאיות. "במדינות עולם שלישי כמו הודו, למשל, המצב הכלכלי ירוד מאוד ונשים שוקלות לעשות פונדקאות בשביל כסף. בעולם המערבי, לעומת זאת, הכסף פחות מהווה שיקול ונשים רבות חוששות מהביקורת החברתית שתוטח בהן, שיראו בהן 'רחם להשכרה'. עם זאת, יש יותר ויותר נשים שנכנסות לתהליך לאחר שהן נחשפות לכל הצדדים שלו. אני מרגישה שהסברה היא חלק מהשליחות שלי. הייתי רוצה שהציבור הרחב יבין שלא מדובר בסחר בבני אדם או בניצול, אלא בהליך שמעוגן בחוק ומתנהל בהסכמה הדדית. הפונדקאיות שלנו הן נשים שרוצות להעניק חיים, פשוטו כמשמעו. לצד התגמול הכספי הן נהנות משכר מצווה. הן עוזרות לנשים שנולדו ללא רחם, לנשים שלא יכולות להרות בעקבות טיפולים אונקולוגיים, וזה סיפוק גדול לשני הצדדים".
