איך נוחתים? איך נוחתים משיט התענוגות שנמשך מסוף האביב בואך אמצע הקיץ? איך נוחתים מהביוקר החינמי הזה לשיט המתיש עם משוטים בסירה רעועה עם חור בתחתית שהיא החיים, הקיום היומיומי עם הזיעה במורד הגב, עם רשימות הקניות והמטלות והסנדוויצ'ים לילדים לבית הספר? האלו חיים? היש תרופה מצלילה במלדיביים לשכשוך במי הירקון?
אפילו עבור אוהדי ספורט שרופים, כאלו שהספורט הוא החיים שלהם, שמסדרים את לוח הזמנים שלהם לפי ההגרלה של ליגת האלופות או שעת המשחק של הפועל, זה היה אביב-קיץ רווי. הדופמין של פלייאוף ה-NBA, הסרוטונין של קופה אמריקה, האנדורפין של היורו. האושר הגדול על אולימפיאדה שבה פריז הצליחה לחבר את המונומנטים שלה עם כיכרות הספורט. אלקראס ברולאן גארוס ובווימבלדון, הדמעות של ג'וקוביץ' על החימר. הצפה. אל תצילו אותנו, טבענו בספורט.
מכירים את התחושה הזו של היום הלפני אחרון בחופשה כיפית, שבו פתאום חודרת לך להכרה העובדה שזה נגמר, ואתה מדחיק ללא הצלחה את המועקה מהתחתית של הבטן כי אתה יודע מה מחכה לך מהצד השני של ביקורת הגבולות. הג'יפה של השגרה. ככה הרגשתי כשכיביתי את המסך כבר בתחילת טקס הנעילה בפריז.
עכשיו תסמונת היום שאחרי. הראש כואב, המוזיקה מהמסיבה עדיין מהדהדת בבומים. כמו ג'אנקי, אתה פותח אתרי ספורט ומתחיל לגלול: המיליונר מליגה א' רוצה את אבי ריקן, הפועל ת"א בכדורסל הביאה ברזילאי והפועל ת"א בכדורגל מדשדשת בלאומית, וילרבאן מחכה לשלום, פיפ"א תדון בנושא הישראלי-פלסטיני, הטורקים רוצים לכסח את המכבים. זה. וניימאר, מה עם ניימאר? רז רחמים חוזר לשעריים אחרי יותר משנה, אום אל-פאחם ניצחה את טירה בשלב ב' של גביע המדינה. שלום, קוראים לי זאב ואני ג'אנקי של ספורט. שלום זאב, אנחנו אוהבים אותך, זאב.
אתה נכנס לגמילה. פותח את מדורי הכלכלה כדי לקרוא שהחולצה של בייב רות' נמכרה במחיר שיא. במדורי הנוער כתוב על הפרישה של לותר מתאוס מאימון ילדים. אתה שולף ספר מהספרייה: הביוגרפיה של פיסטול פיט, עוד עדות על הקרב במנילה. אתה פותח נטפליקס ומבזבז עוד שעות על דוקו חסר משמעות שנועד רק למלא תוכן. אבל אתה רואה כל אחד עד הסוף. אתה ג'אנקי. היי זאב, מה אתה אוהב חוץ מספורט? היש עוד משהו מלבדו?
איזה ייאוש, איזה חוסר ייעוד. מה אני אמור לעשות עם כל המטען הזה? איפה הוא אמור להתפרק? ג'וקוביץ' ואלקראס מודחים מאליפות ארה"ב, נשארנו עם הרמאי האיטלקי. תגיד, אשתי אומרת לי, שמת לב שאתה מפצח חצי קילו גרעיני חמנייה ביום? איזה חלום רע, כמו מטוס שעומד להתרסק על אספלט.
ופתאום, שנייה לפני המגע עם הקרקע, אסף יסעור מנופף לך מהחלון, ובמערכת הכריזה מופיע קולו של גבר בן 23 שנולד פג עם שיתוק מוחין ונכה בארבעת גפיו, ומזכיר לך שהוא רק רצה לתת תקווה לאנשים. שכל ילד ומבוגר שרואים את זה וקשה להם יידעו שיש אור בקצה המנהרה. אתה מגלה שכר הנחיתה הוא מזרן צמר גפן עצום ממדים שעליו עומד עמי דדאון, האלוף הפראלימפי ב-100 מטר חופשי ואלוף העולם בשאגת ההמנון.
איך נוחתים מקיץ כזה של ספורט? איזה חלום רע, כמו מטוס שעומד להתרסק על אספלט. ופתאום, שנייה לפני המגע עם הקרקע, אסף יסעור מנופף לך מהחלון וגבר בן 23 מזכיר לך שהוא רק רוצה לתת תקווה לאנשים
