מכבי חיפה הייתה צריכה למכור את פרנצדי פיירו לא.א.ק אתונה. שנה לפני שהוא מסיים חוזה, היו לה 3.5 מיליון סיבות טובות להיפרד ממנו עכשיו. למעשה, פיירו הוא אחד השחקנים הרווחיים ביותר בתולדות מכבי חיפה. הוא עלה 1.6 מיליון יורו, השתכר 880 אלף בשנתיים, וגם אם מביאים בחשבון בונוסים שונים ששולמו לו על אליפות ועלייה לליגת האלופות, מכירתו ליוון מכסה את כל ההוצאות ומשאירה עודף, וזה עוד לפני שמחשבים את המענקים העקיפים שקיבלה בזכות תרומתו על המגרש. הוא נקנה בזמן הנכון כדי להניב רווח, ונמכר בזמן נכון עוד יותר כדי להניב רווח נוסף.
אבל למשוואה הכלכלית הקרה שמצדיקה את מכירתו של פיירו מתלווים אלמנטים נוספים, מקצועיים ורגשיים, שייחודיים למכבי חיפה. ככל שהרווח על פיירו גדול יותר, כך גוברת גם הביקורת על כך שעדיין אין לו מחליף. "אחד כזה יגיע", מרגיעים הרגועים, וזה באמת נשמע הגיוני – לראיה, אתמול, בשעה טובה, ואחרי חודשים ארוכים בלי שחקן כנף ראוי, הגיע קסנדר סברינה - אבל אפשר להבין את מי שמעדיף להילחץ נוכח ניסיונו הלא-חיובי עם מחליפים שהגעתם הייתה מובנת מאליה אך הם, מעשה שטן, לא הגיעו. בכל זאת, ביקום של מכבי חיפה הדלתות אולי מסתובבות, אבל על כל אחד שיוצא אין בהכרח אחד שנכנס.
שחקנים רבים עזבו את מכבי חיפה בשנה האחרונה, כמעט כולם מסיבות מובנות. שבעה מיליון יורו על ענאן חלאילי, 3.5 מיליון על פיירו – לא אומרים "לא" לסכומים כאלה. השאלה היא, בהתחשב בכך, מדוע גם לא אומרים "כן" לסכומים דומים. מכבי חיפה אולי לא בחוב בשורה התחתונה, אבל היא כן בחוב אחר – חוב מקצועי. בתוך שנה וחצי היא איבדה את מלך השערים והבישולים שלה, את השחקן האיכותי ביותר שלה, שני קשרי אמצע, שוער שהיה שחקן העונה, ועכשיו גם חלוץ שכבש 27 שערי ליגה בשתי עונות. שלושה מחליפים בעלי משמעות הובאו לכל אלה – אחד בן 38, נוסף הגיע מהנוער בהפתעה וכבר הספיק להימכר בעצמו, ושלישי, דיא סבע, העביר בין לבין חצי עונה בגלות. כמו סבע, שצריך להיות קצת עומר אצילי וקצת צ'ארון שרי, גם המחליף של פיירו יצטרך להיות מעבר לפיירו, וזו עלולה להיות דרישה גבוהה מדי, גבוהה אפילו יותר מ-3.5 מיליון יורו.
