חמש שנים וחצי אחרי שנעשה בה שימוש לראשונה, ומערכת ה-VAR היא עדיין לא חלק אורגני מהכדורגל הישראלי אלא עצם זר שספק אם אי פעם יתקבל בברכה על ידי ילידי המקום. זה לא פלאפל, זה צ'יזבורגר. היא הייתה אמורה להעניק גושפנקה להחלטות גבוליות, חותמת טכנולוגית לספקות שמקורם בטעויות אנושיות, אך במקום לפייס את המאוכזבים נוכח פסיקה שהשתנתה או נותרה על כנה, היא רק מגבירה את התסכול.
זה נובע בין היתר מכך שאהדת כדורגל היא עניין סובייקטיבי בהגדרה, וזו תמיד תהיה חזקה יותר מכל יומרה אובייקטיבית. לכן, מאחורי ההחלטה לפסול את השער של קינגס קאנגווה בעקבות עבירה של אליאל פרץ על איסוף סיסוקו, ולא משנה שאכן הייתה עבירה, ישנם אוהדים שמשוכנעים שהשער היה מאושר לו מכבי ת"א הייתה זו שמבקיעה, ולא סופגת אותו. גם הטכנולוגיה הכי חדשנית לא חזקה יותר מהשבטיות הכי קדמונית. אין מבט שני שיכול להתחרות ברגש ראשוני. ה-VAR מעצים קונספירציות משום שהוא מספק עוד מנגנון שיפוטי לפקפק במניעיו. סיבה נוספת לתסכול היא שהדעה הרווחת על איכותם של השופטים כל כך שלילית, שהיא מגבילה את מידת האמון שאפשר לתת באיזשהו כלי שמופעל על ידם, משרוקית או מסך. הרי מי זה שבוחן במבט שני את ההחלטה הראשונית והמפוקפקת? מי שהיה אחראי לטעות מפוקפקת לא פחות במחזור הקודם.
1 צפייה בגלריה
(שחקני מכבי ת"א מוחים בפני השופט גל ליבוביץ', רגע לפני שהוא פוסל שער של הפועל באר שבע | צילום: עוז מועלם)
היעדר האחידות הבלתי נמנעת בחוקה שנתונה לכל כך הרבה פרשנויות, המקריות של המשחק שמובילה לכך שלעיתים המרחק בין החלוץ לשחקן האחרון בקו ההגנה הוא סנטימטרים בודדים – הכל גורם לכך שרף המציאות גבוה מהמסוגלות של המערכת. האם היה נבדל בשער השני שנפסל להפועל באר-שבע מול מכבי ת"א? כן, כך לפחות נדמה אחרי ששופט המסך הוריד אנך מזרועו של דור פרץ. אבל זה גם לא משנה. שברירי מגע, חלקיקי סנטימטרים – הכל קטן מדי לעובדות, אבל מספיק בדיוק בשביל דעות.
שלוש החלטות שמתקבלות על ידי שופטי ה-VAR בתוך שעה קלה במשחקים בפרופיל גבוה, אף שכל אחת מהן כנראה נכונה בפני עצמה, מציבות את ה-VAR במרכז ומעניקה תירוץ לתהות שוב למה כל כך קשה לאוהד הכדורגל ללמוד לחיות לצידו, מעבר לקורבנות נקודתית שמשותפת לכולם. אם חושבים על כך לעומק, ה-VAR אמור היה להעצים את מידת הלא-חוקיות של השער הלא-חוקי, היות שפסילתו עברה אישור של ערכאה נוספת ולא נקבעה בזמן אמת על ידי שופט שיש לו רק שתי עיניים, או על ידי קוון שצריך ללכוד בבת אחת גם את המוסר וגם את הנמסר ומישהו במקרה הסתיר לו. שערים שנפסלו על ידי ה-VAR אמורים היו לרדת מתחת לרף הדיון, לא שווים אזכור כמעט. שערים שנפסלו על ידי ה-VAR הם הרי לא שער, ויש לכך "אישור". מה שקרה הוא דווקא ההפך – השיהוי בקבלת ההחלטה, לא פעם אחרי חמש דקות של בדיקה ויותר, רק מנכיח את השער שהובקע במציאות והופך את פסילתו לעוול. הוא כבר הובקע, נחגג, התחפש לעובדה, שקע בתודעה של האוהד ונשאר שם במשך דקות ארוכות. פסילתו היא גזל ממש. במקום שה-VAR ינרמל שערים גבוליים שנפסלו, הוא הופך אותם לחריגים, מקשה את הפרידה מהם. במקום שייתר את תחושת העוול משני שערים שהיו ואינם, הוא מעצים אותה. באסה איתו.
