טוב, מיצינו את כל המועדונים הנוצצים, הראוותניים, נוטפי הגלאקטיקוס. אנחנו רוצים סיפור. ובאייר לברקוזן מביאה איתה לליגת האלופות סיפור קלאסי עם כל האלמנטים שמרכיבים דרמה טובה: קללה, פצע, מסע, מושיע וגאולה.
אלפי מילים בשפות שונות נכתבו על המסע הסיזיפי של לברקוזן בדרך לאליפות היסטורית בגרמניה, ובצדק. כי כמה פעמים כבר יוצא לך לראות קבוצת כדורגל שנלחמת בשדים של עצמה ומכניעה אותם, קבוצה שסוחבת על גבה המצולק את קללת "נברקוזן", את הנבואה הרעה שמגשימה את עצמה, את תדמית הלוזרית הנצחית ומוחקת אותה בצורה הכי מרשימה שיש - עונה שלמה נטולת הפסדים ומפגני ווינריות מרהיבים עם שחקנים שמתעקשים לכבוש גולים עמוק בזמן פציעות.
ואת המסע הזה מוביל צ'אבי אלונסו, מאמן שרק מלראות את ההתנהלות שלו על הקווים, אתה רוצה שיצליח. אחרי ההישג ההיסטורי והכדורגל הקבוצתי הסוחף אמרו שהוא יעבור לבאיירן מינכן, יחתום בליברפול, יהפוך לפפ גווארדיולה עם בלורית – וצ'אבי אלונסו? עוד לפני שהעונה הסתיימה הודיע שהוא ממשיך בלברקוזן. הפרויקט נמשך ויש לו עוד עבודה בעיר הקטנה (160 אלף תושבים) במערב גרמניה.
אז מי בפרויקט, ובמי אפשר להתאהב? קודם כל פלוריאן וירץ כמובן, מי שבגיל 21 זכה בתואר שחקן העונה בגרמניה, דריבליסט שיודע גם לכבוש, גם לבשל וכבר חתום העונה על שלושה שערים בשלושה מחזורים. ויקטור בוניפייס עוזר לו עם הגולים והמאסה, או במילים אחרות: מי שאוהב חלוצים מז'אנר גם ענק, גם מהיר וטכני (יחסית) וגם חוגג כיבושים בצורה מצחיקה – יתחבר. תוסיפו שני מגינים שאוהבים לשעוט לרחבת היריבה, בימין ג'רמי פרימפונג, בשמאל אלכס גרימאלדו ובמרכז השדה את גרניט ג'אקה, ותקבלו חבורה לא נוצצת מדי, אבל כזו שבא לך לשמוע את הסיפור שלה.
