ברצלונה וליגת האלופות זה פשוט לא זה. גם עם לאו מסי בהרכב, בארסה לא הבריקה במשך שנים ולא זכתה במפעל מ-2015. היו את המפלות נגד רומא וליברפול, ומעל כולן עומדת ההשפלה 8:2 מול באיירן מינכן ב-2020. את הכדורגל בתקופת הקורונה מנסים להדחיק, אבל את הצהלות של תומאס מולר מאותו משחק אוהדי ברצלונה עדיין שומעים בסיוטים שלהם. זה ללא ספק ה-משחק של התקופה ההיא. בארסה שוב בקשיים כלכליים, שוב רואה איך ריאל מדריד מנחיתה כוכבים והיא מתקשה לרשום שחקנים, ושוב התחילה עונה מעמדת נחיתות. אבל דווקא כאנדרדוג, ברצלונה קמה מהקרשים.
האנזי פליק, אותו מאמן שהשפיל את הקטלאנים עם באיירן מינכן, הוביל אותם לפתיחת עונה מדהימה עם 15 מ-15 והצגות כמו 0:7 על ויאדוליד. הכוכב של אותה באיירן, רוברט לבנדובסקי, מוצא את עצמו נהנה מעמדת המבוגר האחראי. ההגנה חזקה, דני אולמו חזר אחרי שנים, ויש כישרון חד-פעמי, אלוף אירופה בן 17. אסור עדיין להגיד את זה בקול רם, אבל לאמין ימאל יכול לרשת את מסי. הוא אולי לא יספק את המספרים של הפרעוש, אבל בהחלט יכול לשאוף להיות מה שרונאלדיניו וריבאלדו היו פעם – כוכב ברצלונה.
דווקא בעונה הזאת עם כל השינויים, ברצלונה יכולה לפנטז על התואר. המאמן הקודם צ'אבי הביא אליפות, אבל לא הצליח לגרום למועדון להתגבר על הצל של מסי. לפליק אין את משקעי העבר הללו. הוא בא מבחוץ, ולא מתרגש יותר מדי מכך שהוא מאמן את ברצלונה. דווקא הגרמני מחזיר את התקווה שהיא תחזור להיות אימפריה, תשוב להיות "יותר ממועדון" כמו שהמוטו שלה מצווה. דווקא פליק יביא לברצלונה את הגביע השישי בתולדותיה, וזה יקרה עוד העונה.
