סתיו
כָּל הַבֹּקֶר פּוֹרְרוּ אֶצְבְּעוֹתַי
רִמּוֹן אַחַר רִמּוֹן, מַפְרִידוֹת בָּעֲדִינוּת
גַּרְגְּרִים אֲדֻמִּים מַגִּירִים מִיץ
בְּקַעֲרַת זְכוּכִית שְׁקוּפָה,
שֶׁאֵיטִיב לִרְאוֹתָם. מִן הָרַדְיוֹ
בָּקַע קוֹלוֹ שֶׁל מַתָּן אֶנְגְרֶסְט
מְבַקֵּשׁ עַל חַיָּיו,
וְלִבִּי שָׁתַת מִכְּאֵב.
כביסה
הִתְנַדַּבְתִּי לְכַבֵּס לְחַיָּלִים.
פָּתַחְתִּי אֶת שַׂק הַכְּבִיסָה שֶׁעָלָיו כָּתוּב
"הַסַּיֶּרֶת, לֹא מַשְׁאִירִים כְּבִיסָה
מְלֻכְלֶכֶת בַּחוּץ", וְאָרוֹמָה
שֶׁל זֵעַת גְּבָרִים הִתְפַּשְּׁטָה
בֶּחָלָל הַחֶדֶר. הַפַּעַם
אֶסְתַּפֵּק בְּזֶה.
האלה
הָאֵלָה מְלֵאָה בְּמַשָּׁק
שֶׁל בַּעֲלֵי כָּנָף. הָרוּחַ מְבִיאָה עִמָּהּ
רֵיחַ שְׂרֵפָה מִמֶּרְחָק. הַלַּיְלָה
קָרִיר וּמְרֻחָק. אֵינֶנִּי יָכֹל
לְהָכִיל אֶת כֹּל זֶה.
שלומית נעים נאור
שלושה חודשים
יוֹם שֵׁנִי
נִצּוֹל בְּאַרְצוֹ
עָקוּר שָׁרָשִׁים
שָׂרְפוּ לוֹ אֶת הַבַּיִת
הֵם הָרְגוּ אוֹתָהּ.
הָרְגוּ אֶת הַכַּלְבָּה,
הַחֲתוּלָה נֶעֶלְמָה.
אֵין לוֹ כְּלוּם
הוּא לֹא מַשְׁוֶה כְּאֵב, כֻּלָּנוּ סוֹבְלִים.
אֲנַחְנוּ שְׁמוּרִים בְּבֵיתֵנוּ, אִלְּמִים.
יוֹם שִׁשִּׁי
הַצָּבָא מָצָא אֶת הַכַּלְבָּה
בַּמְּכוֹנִית הַשְּׂרוּפָה שֶׁלָּהּ
אֶפְשָׁר לְהָבִיא אוֹתָהּ?
לְלוֹקָה יֵשׁ בְּלִיטָה בַּמֵּצַח, תָּמִיד הָיְתָה לָהּ.
עַכְשָׁו יֵשׁ לָהּ צַלֶּקֶת
וְקָלִיעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא
מֵעֶצֶם הֶחָזֶה
הִיא מְשַׁלְשֶׁלֶת הִיא חֲרֵדָה
צָרִיךְ לְהַסְבִּיר לָהּ.
כְּשֶׁהוּא לוֹקֵחַ אֶת לוֹקָה בִּזְרוֹעוֹתָיו
הוּא מְחַיֵּךְ
יוֹם רִאשׁוֹן
יֵשׁ הַלְוָיָה וְתִהְיֶה שִׁבְעָה.
הוּא אוֹפֶה אֶת כָּל הַמְּתוּקִים.
אוֹפֶה לֵילוֹת בּוֹדְדִים בְּכוֹסוֹת סֻכָּר
צְוָחוֹת אֵימָה בְּקִילוֹ קֶמַח
רַק לֹא לַחְשֹׁב עָלֶיהָ
מָה יָדְעָה
הַאִם הֵבִינָה שֶׁתָּמוּת
זָעֲקָה אֶת שְׁמוֹ
עַכְשָׁו זֶה רַק הוּא וְהַכַּלְבָּה.
בַּתְּמוּנוֹת עַל הַמְּקָרֵר
כַּצְמָן עוֹמֵד פָּרוּעַ כְּמוֹ תַּלְתַּלָּיו
הִיא מְחֻבֶּקֶת וּקְרוֹבָה
שְׁלוֹשִׁים
חֲבֵרִים לֹא מַשְׁאִירִים אוֹתוֹ לְבַד
תָּמִיד יֵשׁ מִישֶׁהוּ
לַעֲבֹר אֶת הַלַּיְלָה
לְעַשֵּׁן אֶת הַיּוֹם
אֲנַחְנוּ קוֹנִים מָה שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ:
סֻכָּר לֹא סוּגַת, גְּבִינוֹת רַק שֶׁל גָּד
שֶׁמֶן קוֹקוֹס טִבְעִי, מֶיְפֶּל טִבְעִי
קִילוֹ קֶמַח שְׁקֵדִים, נָטוּרִינָה,
קֶמַח לָבָן מְנֻפֶּה.
שִׁשִּׁים
הוּא כּוֹתֵב שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה מְקוֹמוֹת לִהְיוֹת בָּהֶם
הוּא מְחַפֵּשׂ מְקוֹמוֹת בָּהֶם יוּכַל לֹא לִהְיוֹת.
גַּם הַלַּיְלָה הָיָה עֵר וְאָפָה
אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין
לזכרם הטוב של תהילה קטעבי, עדי ויטל קפלון וחיים כצמן תושבי חולית, שעלו ביום אחד, ב-7 באוקטובר, השמימה
לליב סיון
גוף ראשון רבים
זֶה מָה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים:
אֲנַחְנוּ מִתְאַסְּפִים וְנֶאֱנָחִים. מַנִּיחִים
אֶת הַגּוּף
בְּצוּרוֹת חֲדָשׁוֹת.
לֹא יָדַעְנוּ כְּמוֹתָן. לֹא יָדַעְנוּ כְּלוּם.
אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים
בְּמַעְגָּלִים הוֹלְכִים
הָלוֹךְ חָזוֹר. חָזוֹר הָלוֹךְ.
אֲנַחְנוּ מְזִיזִים אֶת הָרֹאשׁ
מִצַּד אֶל צַד אֶל צַד. מִתְקַשִּׁים
לְהַאֲמִין.
נִתְלִים בָּעֵינַיִם
מְחַפְּשִׂים אֱמֶת. זֶה מֵת
וְזֶה מֵת וְזֶה מֵת וְזֶה
אֲנַחְנוּ צוֹעֲדִים
מִתְאַסְּפִים וְנֶאֱנָחִים
מִתְאַסְּפִים וְנֶאֱנָחִים אֲנַחְנוּ
צוֹעֲקִים אֲנַחְנוּ
מְרִימִים יָדַיִם אוֹחֲזִים יָדַיִם מוֹשִׁיטִים יָדַיִם
מְבַקְּשִׁים יָדַיִם לִתְפֹּס
אֶת מָה שֶׁאֵינֶנּוּ
נִתְפָּס. אֲנַחְנוּ נִשְׁמָט
אֲנַחְנוּ לֹא לְבַד
וַעֲדַיִן אֲנַחְנוּ לֹא מַצְלִיחִים.
אחרי הלוויה
אַחֲרֵי הַקַּדִּישׁ, אַחֲרֵי הָאֲבָנִים, אַחֲרֵי הָאֲבֵלִים
אֲנַחְנוּ חוֹמְקִים מֵהַמָּוֶת
מְטַשְׁטְשִׁים עֲקֵבוֹת.
חַיָּלִים מְיֻמָּנִים בֵּין הַמַּצֵּבוֹת:
חוֹזְרִים בִּשְׁבִיל אַחֵר מִזֶּה שֶׁבָּאנוּ בּוֹ
שׁוֹטְפִים יָדַיִם בִּדְבֵקוּת
בְּבִרְזֵי הַיְּצִיאָה. הַמָּוֶת
נִסְפָּג בָּאֲדָמָה.
רַק בֹּץ נִדְבָּק לַנַּעֲלַיִם.
אוֹגוּסְט שׁוֹקֵעַ מֵאֲחוֹרֵינוּ
הַשֶּׁמֶשׁ נִדְקֶרֶת מַחֲטֵי אֳרָנִים.
בַּגֵּ'טָה הָעֲיֵפָה אֲנַחְנוּ
מַגְבִּירִים אֶת הָרַדְיוֹ
הַתְּנוּעָה זוֹרֶמֶת הַמּוּזִיקָה לֹא יוֹדַעַת כְּלוּם
סְפּוֹנְטָנִיִּים אֲנַחְנוּ
עוֹצְרִים בַּקַּנְיוֹן. לִהְיוֹת
חֹפֶשׁ גָּדוֹל, הֲמֻלָּה וְנֵאוֹן
הִנֵּה אַתָּה קוֹנֶה כַּפְכַּפִּים
הִנֵּה אֲנִי מוֹדֶדֶת מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ
הִנֵּה עַכְשָׁו מִתְחַשֵּׁק לָנוּ שֵׁיְק
אִשָּׁה אַחַת עוֹקֶפֶת אוֹתָנוּ בַּתּוֹר
זֶה בִּכְלָל לֹא מַפְרִיעַ לָנוּ.
