ימי הלחימה בחיזבאללה מצטיירים עד כה כהישג לצה"ל, שגובה מחיר כבד מהדרג המבצעי של ארגון הטרור וגורע טילים ומשגרים שהוכנו במשך שנים. אבל כדי להשלים את המשימה בלי להסתבך כדאי ללמוד לקח ממה שמתרחש בשנת הלחימה בעזה.
גם המלחמה בעזה החלה בהישגים צבאיים, ובתמיכת ארצות-הברית, אבל ההסתבכות נבעה מכך שישראל איחרה להציע עסקה לסיום המלחמה. זה היה אפשרי בשלושת החודשים שלאחר עסקת החטופים הראשונה, בנובמבר, כשסינוואר עדיין חשש ממה שישראל עוד עלולה לעשות בעזה, וגם מהאפשרות שגורם אלטרנטיבי ייכנס לשם לשלוט במקומו. בשלב ההוא סינוואר חיפש כל אפשרות לעצור את המלחמה, ולו לזמן מה (ולכן הסכים לעסקה הראשונה שרק נתנה לו הפוגה, בתנאים נוחים לישראל).
אלא שבמקום לנצל את הרגע הנכון, כפי שהציעו אז הסעודים והאמריקאים, ולחפש, בעקבות העסקה הראשונה, מוצא מדיני, המשכנו לכתוש - ובהמשך להתעקש על פילדלפי - עד שלחמאס, הממוטט, ולסינוואר, המסתגר במנהרות כבר שנה, לא נותר מה להפסיד. התוצאה היא שכיום, מבלי להודות בכך רשמית, אנחנו אלה שמחכים שהם יסכימו לעסקה כדי להפסיק בעזה ולהרגיע את הצפון.
הלקח הוא שאת הלחימה עם חיזבאללה צריך לדעת לסיים בזמן הנכון והקצר ביותר. הדרך הנכונה לכך היא להמשיך להכות בהם בעוצמה מהאוויר, ובמקביל להעביר מסר, גם ללבנון וגם לחמאס, שאנו מצידנו מוכנים להפסיק בעזה תמורת כל החטופים.
האפשרות לסיים את המלחמה בעזה תעניק לנסראללה המוכה את התירוץ להצדיק את נכונותו להסיג את כוחותיו. סביר שבמצב כזה נסראללה עצמו ילחץ על סינוואר להסכים לעסקה במהירות, כדי שחיזבאללה יאבד כמה שפחות בצפון.
נכון שנסראללה יוכל להציג עצמו כמי שהגן על חמאס, וסינוואר יאמר שחמאס שרד. אבל תושבי הצפון יוכלו לשוב לבתיהם כשחיזבאללה נסוג ומוכה. וגם סינוואר, שבכל מקרה יישאר יעד לחיסול, לא ייצא כמנצח, כפי שהציג עצמו בסבבים הקודמים. שכן הפעם עזה ממוטטת. למעשה, גורלו מחוץ למנהרות יהיה גרוע ממעמדו כל עוד הוא מסתתר. שכן סביר שלאחר שהעזתים ישובו לבתיהם ההרוסים הם יתייחסו לסינוואר כפי שהפלסטינים התייחסו לחאג' אמין אל-חוסייני, שהנהיג אותם ב-48': המנהיג הכושל שהביא עליהם נכבה.
אם לא נדע להעביר הצעה לסיום בעזה במקביל לפעולות בלבנון, ובהנחה שנסראללה לא ייכנע גם אם יספוג מכות קשות, נאלץ לבחור בתמרון קרקעי - ואז גם נאבד את מנוף האיום העיקרי על לבנון, וגם נשקע בעוד חודשים של מלחמה בשתי חזיתות. מצב כזה, גם אם ננצח את שתי המלחמות בסוף, רע לישראל.
בחיי מדינות, כמו גם של בני אדם, יש לעיתים מצבים מורכבים שבהם האינטרס שלך הולם לרגע גם את זה של היריב. החיים אינם משחק סכום אפס. כרגע - כל עוד ישראל לא שואפת, ובצדק, למלחמה אזורית - יש לחמאס, חיזבאללה וישראל אינטרס משותף לסיים את המלחמות. מי שיידע לרתום זאת לטובתו יהיה המנצח. בעיקר משום שחשוב להפנים שכבר מוטטנו את חמאס וחיזבאללה חזר שנים לאחור. לכן הלחימה בלבנון צריכה להתבצע על רקע הצעה ישראלית לסיום בעזה שתביא לכך שמאחורי הקלעים נסראללה הוא שילחץ על סינוואר להסכים לעסקה.
אם נגרר לתמרון קרקעי, חיזבאללה וחמאס אמנם ייספגו עוד ועוד מכות - אך בשורה התחתונה, כמדינה חפצת חיים שנקלעה למלחמה הארוכה בתולדותיה, שכרנו יהיה בהפסדנו.
כל עוד ישראל לא שואפת למלחמה אזורית - יש לחמאס, חיזבאללה וישראל אינטרס משותף לסיים את המלחמות. מי שיידע לרתום זאת לטובתו יהיה המנצח
