ספרי הקודש של קהילת ביתא ישראל הם נדירים ויחודיים מאוד וכבר לא מעט שנים מעסיקים חוקרים וחוקרות, בעיקר בגלל העובדה שהם לא נגישים לציבור. כעת, בספרייה הלאומית החל לפעול מיזם חדש במטרה לסרוק וליצור מאגר דיגיטלי שינגיש לציבור המתעניינים את הספרים המקודשים ביותר לקהילת יוצאי אתיופיה בישראל.
כתבי הקודש נחשבים כאמור לנדירים ולבעלי חשיבות גדולה. מדובר בכתבי יד הכתובים בשפת געז – שפה עתיקה שממנה התפתחו שפות אתיופיות, לרבות אמהרית ותיגרינית – ובהם ספרי אורית, חמשת חומשי תורה והספרים יהושע, שופטים ורות. בנוסף, ספרי היובלים וחנוך, ספרי תפילות ובראשם ספר תהילים ועוד. כתבי היד הללו נמצאים בבעלות פרטית בידי המנהיגים הרוחניים ובני משפחה יורשים, והם נשמרים בבתי התפילה כ"ספרים חיים", משמע כאלו המשמשים את הקסים (המנהיגות הדתית) בפעילות הדתית השוטפת.
המיזם, שלו שותפים המרכז למורשת יהדות אתיופיה, הספרייה הלאומית, מיזם "תופסי האורית" באוניברסיטת תל-אביב, וכן קסים מבני הקהילה – הוא פריצת דרך חשובה בהבאת מורשתה של קהילת יהודי אתיופיה לידיעת הציבור הישראלי-יהודי בארץ ובעולם, ולידיעת הקהילה המחקרית בכלל כשכעת אלו פרוסים לראשונה בפניה. מדובר בכתבים שלא נמצאו עד כה באף ארכיון, מוזיאון או מאגר דיגיטלי.
כעת, בברכתו של הקס הגדול והנודע בקהילה ברקו טגניה, ובשיתוף פעולה עם מספר גדול של קסים, החלה העבודה המשותפת על הנגשת הכתבים. העבודה נעשית ברגישות ובזהירות ואף שבספרייה הלאומית אמונים על סריקות כתבי קודש כבר שבעה עשורים, העבודה כוללת סריקה של כתבי היד המקודשים בבתי הכנסת של ביתא ישראל, כלומר באתרם, מבלי שהם נלקחים מידיו של הקס אפילו לא לצורך הצילום. עד כה נסרקו 17 כתבי יד ובהם ארבעה ספרי אוריות. שתיים מן האוריות הן כתבי היד העתיקים והקדומים ביותר הידועים עד כה שבידי הקהילה, והם מתוארכים לראשית המאה ה-15 ולחלקה השני של מאה זאת, ספר היובלים מן המאה ה-18, ראשון מסוגו שנכתב על ידי ביתא ישראל ועוד.
לדברי פרופ' דלית רום-שילוני, יוזמת ומנהלת "תופסי האורית" ללימוד ומחקר של כתבי הקודש של ביתא ישראל באוניברסיטת תל-אביב, "אוצרות התרבות הללו הם ללא ספק חלק ממורשת הקהילה והם ראויים לחשיפה לציבור המתעניין, לצד שמירה על המשך קיומם של הספרים עם בעליהם בבתי התפילה השונים".
